קורונה-פוביה!

עודכן: 26 במאי 2020

כמעט שלושה חודשים אחרי המקרה הראשון של קורונה בישראל, ואחרי חודשיים

של תקנות שרמסו את הדמוקרטיה בצורה קשה, אפשר כבר לראות שטיפול השלטונות במשבר היה תערובת של טיפשות מרושעת ורשעות מטופשת, שתעלה לישראל לפחות 140 מיליארד ₪ ולהגדלת הגירעון עד ל-10%, ובעולם תגיע ל-4.1 טריליון דולר.


אבל כרגיל, יותר חשוב ממה שהיה הוא לעסוק במה שעכשיו, ובעיקר במה שיהיה, והשאלה החשובה היא: "האם עמך-ישראל ימשיך לקנות את תרמית הקורונה, או יתעשת, ומיד!!?"

במהלך המשבר היו פה ושם קולות של ביקורת למדיניות הממשלתית, אבל אלו טבעו בים ה"קונצנזוס" של התקשורת, שמשום מה מסרבת לבצע את מטרתה הבסיסית והעיקרית – לפעול למען הציבור מול הכוחות החזקים, כמו השלטון או התאגידים המסחריים, אשר פועלים ללא הרף לגזול מהציבור את משאביו הגשמיים והרוחניים, כולל את זכויותיו הבסיסיות.


סוף-סוף מתחילים לצוץ קולות רמים יותר המתרעמים על הניהול הכושל של המשבר. אל הפרופסורים יורם לס ואיתן פרידמן הצטרף גם פרופ' דורון לנצט ופרופ' חגי לוין (אליו גם הצטרפו דודי גרשון ואלקס ליפטון), ולאט-לאט אנו נחשפים לעומק הכישלון של ניהול המשבר.


מסתבר שגם הציבור לא ממש מאמין למנהלי המשבר. בסקר שנערך בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה ופורסם באמצע חודש מאי, בו השתתפו יותר מאלף בני 18 ומעלה, קיבלו מנהלי המשבר ציונים נמוכים מאד כ"מקור מהימן למידע" – רק 3.6% חשבו ששר הבריאות יעקב ליצמן מהימן, 13.9% חשבו כך על ראש הממשלה בנימין נתניהו, 13.4% על פרופ' סיגל סדצקי ו-26.8% על מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב (סיכום הסקר כאן ב"דוקטורס אונלי").


דל ביגטרי, בתכניתו ביום חמישי האחרון (21.5.2020) הגדיר את יחס הציבור לקורונה כ"קורונה-פוביה", ומנה 10 סיבות מדוע ממש אין צורך ללקות ב"מחלה" זו. אני חושב שזה מסכם בצורה טובה מאד את העניין, וסיכמת זאת עבורכם במאמר המצורף. דל מדבר על המודלים השגויים, על הסגר הלא-יעיל, על הטיפול הכושל בבתי האבות, על הריחוק החברתי ומסיכות הפנים, על הטיפול הרפואי ועל הרופאים עצמם, על החיסון המיוחל ועל הפגיעה האנושה שהביא הטיפול של המדינות במשבר.


10. המודלים השגויים. המודלים המפחידים שניבאו מיליוני מתים היו שגויים מאד, ופספסו במאות ובאלפי אחוזים את המציאות. גם בישראל הסתבר שאי אפשר להקיש ממספר המתים במדינות אחרות למספר המתים הצפוי בישראל, וזאת משום שהתמותה תלויה בפרמטרים רבים, ובעיקר בגיל החציוני של האוכלוסייה, וכמובן במצב מערכת הבריאות, באופן שבו מטפלים בחולים וכד'.


9. הסגר הלא יעיל. בעקבות ההערכות המוגזמות הנ"ל, הטילו מדינות רבות סגר על תושביהם, סגרו עסקים ולא איפשרו לאזרחים לצאת מבתיהם. אבל, ברוב המקומות הסגר הוטל אחרי שיא המגיפה (בשל זמן הדגירה), ולכן לא היה יעיל. בנוסף, מטרת הסגר הראשונית היתה "לשטח את העקומה" עד להיווצרות "חסינות העדר" או העלמות טבעית של הנגיף, ולא למנוע מהידבקויות, שהיו צפויות לחזור עם פתיחת הסגר. כמה מדינות לא נקטו בסגר אלא רק המליצו לתושביהם לנקוט בריחוק חברתי ונקטו בצעדים פחות אגרסיביים ללא סגירת החיים הכלכליים, ויחסית לגיל החציוני של אוכלוסייתן הם סבלו מעט מתמותה מהנגיף, וייאלצו להשקיע פחות בחידוש הכלכלה. כך למשל היה בשוודיה, וכן ביפן ובדרום קוריאה.


8. הטיפול בבתי האבות. למרות שהיה ברור מתחילת המגיפה שהפגיעים ביותר הם האנשים הזקנים, בתי האבות והבתים הסיעודיים לא בודדו בזמן, וברוב המדינות אחוז התמותה בקרב אוכלוסייה זו היה הגבוה ביותר. בארה"ב (שליש ממקרי המוות מבתי אבות) הגדילו לעשות, והכריחו בתי אבות לקבל חולי קורונה מאומתים שהשתחררו מבתי החולים (כדי לפנות מיטות לחולים חדשים), ובמדינות רבות, כמחצית המתים מהנגיף גרו טרם מותם בבתי אבות. ועדות החקירה בעולם, וגם