פתיח ותקציר
התקופה המאתגרת בה אנו חיים, מחייבת אותנו כל הזמן לעשות החלטות קשות. זאת משום שלמדנו על בשרנו את האופן שבו משרד הבריאות מתפקד, וכתוצאה מכך האמון בו הולך ופוחת מיום ליום. התקנות המזגזגות, הקנסות, הסגר, מצב מערכת הבריאות ואופן קבלת ההחלטות – כל אלו מגיעים יום יום לתהומות להן לא ציפינו.
אולם מכל הנושאים הבריאותיים שקשורים למשבר הקורונה, זה שמדאיג ביותר הוא נושא החיסונים – האם ימצאו חיסון יעיל ובטוח? (כנראה שלא!), האם ינסו לכפות אותו על כל אוכלוסיית העולם? (כנראה שכן), האם ישתמשו באמצעים אנטי-דמוקרטיים לשם כך? (הם כבר התחילו, מדוע שלא ימשיכו?), האם ביל גייטס ישתלט על העולם כפי שהצליח לעשות עם "מיקרוסופט" (זה תלוי רק בנו!); ומהי התשובה לחיים, היקום וכל השאר? (42).
כל זאת, ועוד, במאמר להלן, שבו אני מפרט חלק מהסיבות לכך שאני חושב שכולנו צריכים להתעורר ולהבין את נושא החיסונים לעומקו, משום שהוא מהווה סכנה ממשית על בריאותנו, זכויותינו הבסיסיות ואפילו על עתיד האנושות כולה. כן, ממש כך!!
אנא קראו בעיון את טענותיי (המגובות כולן במקורות), ואשמח לבדוק כל אחת מהן אם אקבל הערות רציניות נגדיות המבוססות על מקורות עובדתיים אף-הן. תודה ושבת שלום לכולם.ן!!
זהירות - חיסונים נגד קורונה!
התקופה המאתגרת בה אנו חיים, מחייבת אותנו כל הזמן לעשות החלטות קשות. אמנם כולנו התרגלנו עד-כה לקבל על עצמינו את החלטות הרוב - בין אם מדובר ברוב ה"ציבור" ובין אם מדובר בשלטון שאמור לייצג את הרוב. אבל זה נעשה קשה יותר ויותר, מפני ששוב ושוב אנו מבינים שהחלטות אלו, בעיקר של השלטון, לאו-דווקא מיטיבות עמנו, ולעתים רבות ההיגיון רחוק מהם מאד.
חובת חבישת המסיכות במרחב הציבורי, שקנס של 200 ₪ בצידה, ידעה זגזוגים רבים בחודשים האחרונים, כאשר בתחילה נאמר לנו ע"י הממסד הרפואי (ובראשו אירגון הבריאות העולמי) שלא כדאי (בריאותית!) לחבוש מסיכות, ועדיף להשאיר אותם לצוותי הרפואיים, אך כאשר המלאי חזר לשוק, ההחלטה התהפכה והפכה לחובה במרבית מדינות העולם. ולא, זה לא על-סמך מחקרים קליניים ומידע מדעי מוצק!
גם מדידת החום בכניסה למתחמים סגורים ידעה תהפוכות, כאשר מצד אחד מחייבים עסקים למדוד חום לנכנסים בשערם, ומצד שני אומרים מומחים בעולם שאין לכך שום תועלת, כפי שהתבטאה למשל הרופאה הראשית של קנדה ב-4.5.20). אגב, באותו יום בדיוק החליטה חברת התעופה של קנדה לחייב נוסעים מדידת חום לפני עלייתם למטוס.
אפשר להמשיך ולאתגר את החלטות השלטון גם לגבי הריחוק החברתי (שאולי מקטין הדבקה אבל איננו מאפשר רכישת חסינות-עדר), סגירת עסקים באופן גורף, דחיית ניתוחים שאינם דחופים (כלומר אינם מצילי-חיים באותו רגע, אך דחייתם בהחלט עלולה לגרום לנזקים בריאותיים), סגירת חוף הים ושמורות הטבע, מניעת ספורט עממי ויציאה לשמש (מה שמחליש בוודאות את מערכת החיסון) ועוד ועוד.
התירוץ המקובל לכישלונות אלו הוא שמדובר במחלה חדשה שאיננו יודעים עדיין את כל תכונותיה, אולם נראה שהחלטות-שלטון רבות לא התבססו כלל על רציונל או על מדע, אלא נשלפו מהמותן רק כדי שאפשר יהיה לומר שהם "פעלו בנחישות לטיפול במשבר". לא מעט בכירים במערכת הבריאות, הן "לשעבר" והן נוכחיים, היו אמיצים מספיק כדי להצביע על כישלון משרד הבריאות בטיפול באירוע הקורונה, ביניהם פרופ' איתן פרידמן, פרופ' יהודה אדלר, פרופ' זאב רוטשטיין, פרופ' יורם לס ועוד. גם בחו"ל מתעוררים רופאים ואחיות רבים, ומצביעים על כשלים רבים של מערכות הבריאות הן בהחלטות השלטוניות והן בטיפול במחלה, ומכל אלו עולה שהברדק בנושא גדול, ואין לנו באמת על מי לסמוך.
אבל כל זאת לא חדש. משרד הבריאות כשל לא-מעט פעמים בשנים האחרונות בשמירה על בריאות הציבור עליה הוא מופקד, והאמון בו נמצא בירידה מתמדת. אולם מכל הנושאים הבריאותיים שקשורים למשבר הקורונה, זה שמדאיג ביותר הוא נושא החיסונים. להלן כמה מהסיבות לכך שאני חושב שכולנו צריכים להתעורר ולהבין את הנושא לעומקו, משום שהוא מהווה סכנה ממשית על בריאותנו, זכויותינו ואפילו על עתיד האנושות כולה. כן, ממש כך!! אנא קראו בעיון את טענותיי (המגובות כולן בעובדות), ואשמח לבדוק שום כל אחת מהן אם אקבל הערות רציניות נגדיות המבוססות על עובדות אף-הן.
1. המרדף אחר חיסונים יעילים ובטוחים לנגיפים דמויי שפעת (בין אם ממשפחת הקורונה ובין אם ממשפחות אחרות) לא צלח עד כה. חיסון השפעת הנוכחי הוא פארסה אחת גדולה שמביאה יותר נזק מתועלת, והחיסונים הניסיוניים נגד נגיף הסארס והמרס הראו אמנם יעילות גבוהה ביצירת נוגדנים, אך כישלון צורב לאחר הידבקות בנגיף בצורה של קריסת מערכות כוללת בעקבות תגובת-יתר של מערכת החיסון. כישלונות אלו גרמו לגופים הרגולטורים לאסור על המשך הניסויים בכיוונים אלו, מה שלא הפריע כמובן למעבדות שונות להמשיך בכל-זאת, ולא מפריע כיום לחברות שונות להמשיך לחפש את החד-קרן באותו מקום בדיוק. חברות אחרות מנסות כיוונים אחרים, ביניהם חיסונים שישתמשו בטכנולוגיית השתלת גנים באמצעות mRNA, חיסונים סינטטיים וכן באמצעות מחטים מיקרוסקופיות שיוחדרו לעור ויהוו הן חיסון והן צ'יפ אלקטרוני עם כל מידע שירצו להכניס לתוכו כולל היסטוריית חיסונים – פרויקט של ה-MIT שקרן גייטס משקיעים בו הרבה כסף ומאמץ כבר מספר שנים. סיבה נוספת לקיומו של ספק רב לגבי מציאתו של חיסון לקוביד-19, היא נטייתו הגדולה האפשרית ליצור מוטנטים (כפי שהופיע במחקר שעדיין לא עבר ביקורת עמיתים ב-23.4.2020). החוקרים מאוניברסיטת Zhejiang בסין זיהו בקרב 1,264 דגימות של חולים מאושרים בסין 30 מוטציות שונות של הנגיף, מהן 19 מוטציות שמעולם לא נראו קודם לכן ושהמדענים לא דמיינו שיכולות להתקיים[1]. החוקרים מציינים שההבדל בחומרת המחלה שכל מוטציה גורמת יכולה לספק הסבר אפשרי להבדלים בתמותה בין מקומות שונים בעולם (בניו-יורק היה זן אלים במיוחד), אולם מעמידה בספק את האפשרות למצוא חיסון מתאים שיכסה את המוטציות הידועות (ואלו שאינן...).
2. הרבה מאד כסף הוקצב לאחרונה למציאת החיסונים, ויש לכך סיבה מאד טובה: החיסונים הפכו בשנים האחרונות לביצת הזהב של חברות התרופות, והן משקיעות בתחום הרבה מאד כספי פיתוח. זאת משום שהחברות פטורות מאחריות משפטית על המוצר שהם מייצרות. זה נכון הן לגבי כל חיסוני הילדות (על-פי Act 1986), והן לגבי חיסוני הקורונה שקיבלו מעמד מיוחד בעקבות המגיפה עליה הכריז אירגון הבריאות העולמי.
3. אבל מעבר לכך שהחיסונים הם מוצר ללא אחריות משפטית של היצרן, כלומר כל נזק שנגרם מקבלתם יכוסה (לאחר בירור משפטי כמובן) ע"י המדינה ולא ע"י חברות התרופות, הרי שחברות התרופות לא צריכות לשווק את המוצר שלהם, משום שהוא "מומלץ" ולעתים "נאכף" ע"י המדינה. אבל יותר מכל – זהו מוצר אחיד שמתאים (לכאורה) לכל אדם בריא. זאת בניגוד לתרופות שמתאימות רק לאנשים חולים, ולכל מחלה בנפרד.
4. תחום החיסונים הוא התחום הפרוץ ביותר מבחינת ניגודי האינטרסים המובנים שבו, משום שאותם הגופים הממשלתיים שממליצים (או מחייבים) את החיסונים, הם גם אלו שאמורים לפקח עליהם ולהגן על האזרחים מפני מוצרים פגומים, לעתים קרובות הגופים הרגולטורים מקבלים תמלוגים מהחיסונים משום שיש להם חלק בפיתוח החיסונים, והאנשים שעובדים בתחום עוברים לא מעט בין הגופים הרגולטורים לבין חברות התרופות בשיטת ה"דלת המסתובבת". בנוסף, בוועדות המקצועיות המייעצות למשרדי הבריאות על חיסונים כאלו או אחרים, יושבים תמיד מדענים שמקבלים תקציבי-ענק מחברות התרופות כדי לחקור את החיסונים, ובכך מבטאים ביתר שאת את ניגודי האינטרסים המובנים בתחום.
5. בניגוד לתרופות, העוברות שנים של ניסויים קליניים מסוג RCT (ניסויים מבוקרים מול פלאצבו אינרטי), בשלבים מדורגים, וזאת לפני שהן מאושרות לשימוש נרחב באוכלוסייה, החיסונים מעולם לא עברו ניסויים כאלו, לא לבחינת יעילותם ולא לבחינת בטיחותם. הסיבה המוצהרת לכך היא שזה לא-מוסרי לעשות ניסוי בו חלק מהנסיינים לא יקבלו חיסון, ובכך לסכן אותם בקבלת המחלה. הטיעון הזה כמובן מתעלם מכך שהרבה יותר לא-מוסרי לתת לתינוקות ולילדים חיסון ללא פרופיל בטיחותי ידוע, אולם בעולם הרגולציה של החיסונים הטיעון הזה מתקבל משום מה כהגיוני, גם לגבי חיסונים חדשים שעדיין לא הוכחה נחיצותם. גם משך הזמן של הניסויים של חיסונים הוא קצר הרבה יותר, ונמדד (בחיסוני הילדות השונים) בין יומיים (כמו למשל עבור חיסון הפוליו) לבין חודשים ספורים בלבד, וזאת לעומת חמש ועשר שנים שנבדקות תרופות. משך זמן קצר זה איננו מאפשר לזהות נזקים ארוכי-טווח שנובעים משקיעה מצטברת של מתכות למשל (כספית או אלומיניום), או נזקים למערכת העצבים ולמערכת החיסון שמופיעים רק לאחר שנים. כך גם לגבי חיסון הקורונה, אשר הניסויים לבחינת יעילותם ובטיחותם כבר החלו ומתוכננים להיות קצרים במיוחד ולעגל פינות מדעיות רבות, ומעניין יהיה לראות אם ימשיכו גם בניסויים קליניים אלו להימנע מלהציב מול הקבוצה הנחקרת קבוצת ביקורת שתקבל "חיסוני" פלצבו אינרטיים לחלוטין. כאמור, עד כה זה לא נעשה מעולם!! [מוזמנים לקרוא כאן על בטיחות החיסונים - פרק לא גמור מתוך הספר "חיסונים עובדות בלבד!"].
6. כמו שאר החיסונים עד-כה, לא רק שכאמור אין מערכת מבוקרת לפני הכנסתם לשוק, אין שום מערכת יעילה שאוספת נתונים לאחר השימוש בהם, וזאת גם לגבי חיסונים שהוכנסו לשימוש לפני עשרות שנים. יש להדגיש שאת הניסויים הקליניים לפני אישור החיסון עושות חברות התרופות בעצמן (עם כל הבעייתיות והסכנה להטייה המובנית במצב זה), ולעומת זאת את המעקב אחרי מתן החיסון עושות הן חברות התרופות והן המדינות הממליצות והמחייבות. אבל, מערכות איסוף אלו אינן קיימות בכל מדינה, ואפילו בארה"ב ובאירופה אלו מערכות שמתוכננות מראש להיות מוגבלות, והרגולטורים מסרבים להפוך אותם לאוטומטיות ויעילות, מסיבות ששמורות עמן בלבד. בנוסף, מסרבים הגופים הרפואיים המוסדיים לערוך מחקרים רטרוספקטיביים לגבי המובן מאליו – השוואה בין ילדים מחוסנים ע"פ המלצות משרד הבריאות לבין ילדים שאינם מחוסנים כלל. מחקר זה הינו הכרחי כדי לבחון את היעילות והבטיחות הכוללות של החיסונים, ואת ההשפעה הבריאותית הכוללת של מדיניות החיסונים. למרות שכל הנתונים לשם ביצוע מחקר כזה מצויים בידי הממסד הבריאותי, זה מסרב בתוקף לערוך את המחקר החשוב הזה, אשר אם ייעשה בצורה מדעית אמיתית באמצעות גופי-מחקר בלתי-תלויים, יוכל לסתום את הגולל על כל הוויכוח שבין מהססי החיסונים לבין תומכי החיסונים. מדוע מחקר כזה לא נעשה – שאלו את משרד הבריאות!
7. כפיית חיסונים על ילדים ועל מבוגרים, נוגדת לחלוטין את חוק זכויות החולה ואת החוקים שקשורים להסכמה מדעת לטיפול רפואי[2]. חוקים אלו נחקקו במדינות רבות בעקבות הזוועות שבוצעו ע"י הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה, ובעקבות משפטי נירנברג וניסוח קוד נירנברג[3] ב-1948 והצהרת הלנסינקי[4] ב-1964. חשוב לשים לב לכמה סעיפים שמתייחסים ליחס שבין טובת החולה וטובת הציבור (בהקשר של כפיית חיסונים), ובעיקר לסעיף באמנת הלסינקי שאומר: "זכותו של הפרט עדיפה תמיד על טובת החברה". יתכן שההיסטריה סביב נגיף הקורונה החדש עלולה להוות כר פורה להפרה של סעיף זה, ועלינו לשים לכך לב.
8. ההיסטוריה מוכיחה שהממסד הבריאותי מוכן להקריב הרבה מהיושרה המדעית שלו, וגם לא מעט מחייהם ובריאותם של "לקוחותיו", כדי להגן על מעמד החיסונים, ויש לכך דוגמאות רבות מספור. לדוגמא, השימוש באדג'ובנט האלומיניום שממשיך למרות מחקרים חדשים (וישנים) שמצביעים על הרעילות המסוכנת שלו – במאמר[5] סקירה שפירסמו ג'פרסון וחבריו ב-2004 בעיתון ה"לנסט", על תופעות לוואי שמופיעות אחרי חיסון ה-DTP (שמכיל אלומיניום), הודו החוקרים שאין מחקרים רבים בנושא תופעות הלוואי של מלחי האלומיניום, וזאת למרות השימוש הנרחב והממושך בהם. עם זאת, למרבה ההפתעה, כותבים החוקרים במסקנותיהם שהם לא רואים סיבה להמשיך במחקרים אלו. הסיבות האפשריות למסקנה מפתיעה זו מופיעה בשני מקומות במאמר; האחת בסעיף "ניגודי אינטרסים" שם מודה ג'פרסון שיש לו מניות בחברת GSK המייצרת חיסונים המכילים אלומיניום. השנייה מעט יותר מטרידה; החוקרים מודים שתכנית החיסונים הנוכחית מתבססת על אדג'ובנטים המכילים אלומיניום, ולא נראה שיש חומר אחר שיכול להחליף את האלומיניום. לכן, הוצאתו [של האלומיניום] מתכנית החיסונים עלולה לפגוע בתכנית החיסונים כולה[6]. במילים אחרות, עדיף לא להמשיך לחקור את בטיחות השימוש באלומיניום בחיסונים, משום שאם יימצא שהוא איננו בטוח ייתכן וצריך יהיה להוציא אותו מהחיסונים בהם הוא נמצא, והדבר יפגע מאד בתכנית החיסונים העולמית. טיעון דומה הביעו חוקרי "קוקריין" במאמר סקירה מ-2017, על השימוש באדג'ובנט האלומיניום בחיסונים, וגם שם הם מציינים שלמרות שהמכניזם של פעולת האלומיניום עדיין לא ברור, ולא ברורה עדיין השפעתו, חשוב ומוצדק להשתמש בו בשל סיבות שונות, והחשובה מביניהן היא חוסר בתחליף מתאים[7]. גישה זו מהדהדת את החששות של ה-FDA מפני פגיעה בתכנית החיסונים הכללית, כאשר עלו שאלות בנוגע לבטיחותם של חיסוני הפוליו באמצע שנות השמונים, והצהרתו היתה: "כל ספק אפשרי, בין אם מבוסס ובין אם לא, בנוגע לבטיחותו של החיסון, אסור לתת לו להתקיים, וזאת כדי להבטיח את המשך תכנית החיסונים במידה המקסימלית למען בריאות הציבור הלאומית"[8]. התעלמות מכוונת כזו מתופעות הלוואי של החיסונים כדי לשמור על "מעמד החיסונים" בוטאה אף ע"י פרופ' רון דגן לגבי תופעות הלוואי האפשריות של חיסון ה-HPV בדיון הוועדה המייעצת למחלות זיהומיות ולחיסונים על שילוב החיסון בתכנית חיסון תלמידי בתי הספר ב-30.1.2013: "יש כאן מתן זריקות לבנות בגיל העשרה שחלק נותנים ב-3 מנות. צפויות תופעות לוואי רבות. בשבוע אחרי קבלת החיסונים צפוי שיקרו בלי קשר לחיסון הרבה אירועים רציניים: התעלפויות, פטירות ופירכוסים. צריך להביא זאת בחשבון. גם אם זה לא רציונלי, הרי אם הדבר יקרה בכיתה זה עלול לפגוע במעמד החיסונים"[9].
בעיות שונות נוספות בתחום החיסונים, אשר קצר המקום מלפרטם כאן, מצביעות על-כך שגם אם יימצאו חיסונים נגד הקוביד-19 בקרוב, נצטרך לבחון בשבע עיניים את יעילותו ובטיחותו, ואם המדינות ינסו לאכוף אותו על אזרחיהן, נהייה במקום מאד מאד בעייתי. כך למשל: החומרים הנמצאים בחיסונים (מלבד האנטיגן והאלומיניום שהוזכר למעלה) כוללים חלקי DNA וחומרים רעילים נוספים; הניסויים הפסולים שנערכו ונערכים על אוכלוסיות מוחלשות; השימוש בעוברים מופלים; השימוש ב"גידול"החיסונים על ביצים; חומרים אלרגנים נוספים שעלולים לגרום לאלרגיות; תופעות לוואי קשות שכוללות אוטיזם, מחלות אוטו-אימוניות ועוד ועוד...
כדאי מאד ללמוד היטב את הנושא, ועדיף לא ממקורות ממסדיים, משום שיש סיכוי סביר שלא רחוק היום והתרמית הגדולה ביותר בהיסטוריה תצוף סוף-סוף אל פני השטח, כמו שדינה של כל אמת להציג את עצמה לבסוף.
אני רק מקווה שזה יהיה בקרוב...
[אם הגעתם עד כאן, והחכמתם, אולי תרצו גם לתרום להמשך כתיבת הספר "חיסונים - עובדות בלבד" - כאן?]
מקורות [1] https://www.news-medical.net/news/20200422/Coronavirus-has-mutated-into-at-least-30-strains.aspx [2] מתוך: חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996; הסכמה מדעת לטיפול רפואי 13. (א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה. (ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות – (1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל; (2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע; (3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות; (4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי; (5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני. (ג) המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות. (ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי המטפל להימנע ממסירת מידע רפואי מסויים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, אם אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל. https://www.nevo.co.il/law_html/law01/133_001.htm#med3 [3] משפטי נירנברג נערכו בסוף מלחמת העולם השנייה עם העמדתם לדין של ראשי פושעי המלחמה הנאצים שבצעו פשעים נגד האנושות כולל טיפול באסירים אזרחיים שהיו תחת חסותם בשטחים בהם שלטו. חלק גדול מהדיונים המשפטיים הוקדש להוכחה שהמקרים בהם הרופאים הנאצים אילצו את האסירים לעבור הליכים גופניים מחרידים למטרות מחקר שהוגדרו ע"י הנאצים כרפואיות, היו פשעים נגד האנושות. התובעים טענו שהנאשמים הנאצים ערכו מחקר בכפייה ובחסרי הישע באופן שהפרו את הסטנדרטים האתיים הבסיסיים של זכויות הפרט בחברה מתוקנת. כחלק מההליכים במשפטי נירנברג, התביעה הוציאה את מה שמכונה " קוד נירנברג", מסמך שניסח את הדרישות הבסיסיות לביצוע מחקר באופן שמכבד ושומר את זכויות היסוד של המשתתפים במחקר. את הטקסט המלא של קוד נירנברג ניתן למצוא באתר:Office for Human Research Protections (OHRP) ואת הקוד באתר: http://www.hhs.gov/ohrp/archive/nurcode.html קוד נירנברג מציב סטנדרטים אתיים ששולבו לאחר מכן בקודים אתיים מאוחרים יותר כמו הצהרת הלסינקי והתקנות של הממשל הפדראלי של ארה"ב בניהול מחקר. שלושת האלמנטים הבסיסיים של קוד נירנברג הם הדרישה ל: 1. הסכמה מושכלת-מדעת ומרצון להשתתפות במחקר. 2. תועלת חיובית בשקלול הסיכוי לעומת הסיכון בהשתתפות במחקר. 3. האפשרות להפסיק את ההשתתפות במחקר בכל עת ללא קנס או עונש. http://ethics.huji.ac.il/?q=node/31 [4] בשנת 1964, התכנס ארגון הבריאות הלאומי בהלסינקי בירת פינלנד כדי לנסח את "הצהרת הלסינקי", מסמך המכיל קודים אתיים שמתבסס על קוד נירנברג משנת 1948 ומציב את הסטנדרטים האתיים במחקר המערב בני אדם. הארגון התכנס פעמים רבות מאז 1964 לאשר מחדש או להכניס תיקונים קלים בהצהרה המקורית. ההצהרה עודכנה לאחרונה בשנת 2013. הצהרת הלסינקי כוללת שתי נקודות חשובות בנוסף לקוד נירנברג. 1. זכותו של הפרט עדיפה תמיד על טובת החברה. 2. שכל משתתף במחקר קליני צריך לקבל את הטיפול הטוב ביותר הידוע. http://ethics.huji.ac.il/?q=node/31 [5] T. Jefferson, et al., “Adverse events after immunisation with aluminum-containing DTP vaccines: systematic review of the evidence,” Lancet Infectious Diseases, 4:84–90, at 84, 90, February 2004. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/14871632 , full text: https://sci-hub.tw/10.1016/S1473-3099(04)00927-2 [6] Assessment of the safety of aluminium in vaccines is important because replacement of aluminium compounds in currently licensed vaccines would necessitate the introduction of a completely new compound that would have to be investigated before licensing. No obvious candidates to replace aluminium are available, so withdrawal for safety reasons would severely affect the immunogenicity and protective effect of some currently licensed vaccines and threaten immunisation programmes worldwide. Ibid. [7] The mechanism of action of aluminium, like for most adjuvants, is poorly understood, and widespread beliefs change according to continuously new insights into immunology and physiochemical properties of aluminium (see How the intervention might work) (Carter 2010; Tomljenovic 2011). Despite our incomplete understanding of its effects, the repeated use of aluminium in vaccines is justified by its apparent safety profile, ease of preparation, stability, potent immunostimulatory ability (O’Hagan 2009; Tritto 2009; Mbow 2010), and importantly, due to the lack of suitable alternatives. S. Djurisic, et al., “Aluminum adjuvants used in vaccines versus placebo or no intervention (Protocol),” Cochrane Database of Systematic Reviews 2017, Issue 9. Art. No.: CD012805, http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/14651858.CD012805/pdf . [8] “ any possible doubts, whether or not well founded, about the safety of the vaccine cannot be allowed to exist in view of the need to assure that that vaccine will continue to be used to the maximum extent consistent with the nation’s public health.” Fed. Reg. Vol. 49, No. 107, at 23007 (June 1, 1984). [9] https://www.health.gov.il/Services/Committee/IDAC/Documents/CMV11022013.pdf