קיבלנו בדואר, ללא ציון שם כלשהו על החלק החיצוני (אין לי מושג איך הגיע לתא-דואר שלנו), דו"ח על אי-עטיית מסכה, ממשטרת ישראל, עבור הבן שלי.
.
הילד (זהו הבן שלי, לכן אפשר לקרוא לו "ילד" גם אם הוא כבר יצא מ"רשותי") לקח פסק זמן קצרצר מ"שביל ישראל" וקפץ לקניות בבאר-שבע, שם תפס אותו שוטר ישראל רב-מעללים וגבורות, ודפק לו דו"ח. אמנם לא הבנתי את כל המילים בדו"ח (אלו שמסומנות באדום), אבל הבנתי את רוח הדברים....
.
אין לנו כמובן כל כוונה לשלם את הדו"ח. נערער, ואם צריך נשמח להגיע לבית-משפט, שם אהיה עבורו עורך-דין ואסביר מה קרה. אנסה כמובן להשתמש בשפה העברית בצורה תקנית כדי שהשופט יבין היטב את טענותיי...
.
מה באמת קרה?
הילד הלך ברחוב, באוויר הפתוח, ולמרות שהיתה על פניו מסכה, הוא התעקש לנשום והסיר לרגע את המסכה. זהו ילד מאד מחונך, ומגיל צעיר אנחנו מחנכים את הילדים שלנו שחייבים לנשום כל הזמן. למרות שהילד מבין היטב את הסיכון במסכה ואת חוסר התועלת שלה, בטח באוויר הפתוח, הוא מקפיד בדרך כלל על עטיית מסכה בציבור כדי לא לקבל קנס (אין לו כוח להיות קרצייה כמוני), אבל כנראה בדיוק באותו רגע המסכה לא היתה על פניו, והוא לא תאר לעצמו שייקלע למצב עברייני מסוכן שיצריך שוטר אמיץ ממשטרת ישראל לעכב אותו בדרכו. מעניין כמה עבריינים אמיתיים הפסיד השוטר כאשר החליט להראות את נחת זרועו לבני על עברת-קנס שלא גרמה לשום נזק לאף אחד בסביבה.
.
לפחות, על פי עדות השוטר, הוא לא עישן בפומבי...
