בכל שנה מעריכים ב-CDC את נטל מחלת הַשַׁפַּעַת בארה"ב, כלומר עד כמה מחלת הַשַׁפַּעַת פוגעת בציבור האמריקאי. הערכות אלו בנויות על מודלים מתמטיים התלויים במשתנים שונים, ביניהם מאפייני הנגיפים הנפוצים באותה עונה, תזמון עונת הַשַׁפַּעַת במהלך השנה, עד כמה החיסון יעיל במניעת המחלה, וכמה א.נשים התחסנו. הערכות אלו מפורסמות החל מעונת 2010/2011. כך למשל בעונת 2016/2017 (העונה האחרונה עבורה יש הערכות "אמת"), חלו בשפעת כ-29 מיליון (בין 25 ל-45 מיליון), מתוכם כ-14 מיליון זכו לביקור רופא בביתם (בין 11 ל-23 מיליון), כחצי מיליון אושפזו בבתי חולים (בין 380 ל-860 אלף), ו-38,000 מתו (בין 46 ל-95 אלף). לעומת זאת, בעונה שלאחר מכן (2017/2018), עבורה ההערכה כרגע היא רק הערכה, העונה היתה חמורה הרבה יותר –כ-45 מיליון חלו בשפעת, כ-21 מיליון זכו לביקור רופא בביתם, כ-810 אלף אושפזו בבתי חולים וכ-61,000 מתו[1].
בנוסף, מפרסם ה-CDC הערכות זמניות, הכוללות פרקי זמן קצרים ומעודכנים; כך למשל אפשר לראות את ההערכה עבור החודשים אוקטובר-נובמבר-דצמבר (עד ה-21 בחודש) 2019, ואלו נראות כך:
עד כמה הערכות אלו קרובות למציאות? כנראה שלא הרבה.
קודם כל לגבי איבחון המחלה, כלומר עד כמה ה"שפעת" היא באמת "שפעת"? בסקירת המאמרים של אירגון קוקרן משנת 2010 (להלן), נמצא שהַשַׁפַּעַת ה"אמיתית" מתוך שלל המחלות דמויות הַשַׁפַּעַת (Influenza Like Ilness – ILI), רק 7 עד 15 אחוז אכן נגרמות מנגיף הַשַׁפַּעַת. כאמור, קיימים כ-200 נגיפים שונים שעלולים לגרום למחלת הַשַׁפַּעַת, ולכן כדי לדעת מה הגורם האמיתי למחלה דמויית-שפעת יש לבצע בדיקת מעבדה, שבדרך כלל לא נעשית. החוקרים מציינים שלכל היותר עשויים החיסונים להיות יעילים נגד זנים A ו-B, אשר מייצגים כ-10% מכלל הנגיפים הנפוצים שעשויים לגרום למחלה דמויית שפעת[2].
כלומר, כאשר מדברים על "מקרי המוות שנגרמו משפעת", למעשה מתכוונים למקרי מוות שעל-פי מודל "קשורים" למחלות דמויות שפעת. ובכל מקרה, כדאי להשתמש בביטוי השגור בתחום "מתאם איננו בהכרח גורם" (association does not necessarily mean causation), כלומר גם אם אדם מת לאחר שחלה בשפעת, אין זה אומר שהַשַׁפַּעַת היא שגרמה למותו, בין אם היו אלו נגיפים אחרים, ובין אם גורמי מוות שאינם קשורים לשפעת. במאמר שיצא ב-JAMA ב-2003, מציינים החוקרים שמקרי מוות רבים הקשורים לשפעת קורים מסיבוכים משניים כאשר נגיפי הווירוס כבר אינם ניתנים לאיתור[3].
היות שרוב מקרי המוות אינם מאובחנים באמצעות בדיקות מעבדה להימצאותם של נגיפי הַשַׁפַּעַת, והיות שקשה לדעת מתי המוות היה קשור ישירות לשפעת ומתי לא, מגדיר ה-CDC את כל מקרי המוות שנגרמו מ"מחלות דרכי הנשימה ומחזור הדם" (respiratory and circulatory (R&C), ואשר כוללים את כל מקרי דלקות הריאות והַשַׁפַּעַת (pneumonia and influenza” (P&I)).
גם בישראל נוקטים באותה השיטה:
בטבלה למעלה: "דירוג עשר סיבות המוות המובילות לפי גיל, 2014-2016,
מספר מוחלט, שיעור ל-100,000 נפש"
אם-כך, כמה מבין מקרי המוות כתוצאה מ"דלקת ריאות ושפעת" נגרמים אכן מנגיף הַשַׁפַּעַת? ל-CDC יש הערכה, והיא אחרת לגמרי מההערכות הנ"ל. הערכה זו פורסמה עד שלב מסויים באתר ה-CDC כאן, אבל מאז הוסרה משום מה. עם-זאת, אפשר לראות אותה בקובץ ארכיוני כאן. ע"פ הערכת ה-CDC, רק 8.5% מכל מקרי המוות כתוצאה מדלקת ריאות ושפעת, ו-2.1% בלבד מכל מקרי המוות כתוצאה ממחלות דרכי-הנשימה ומחזור הדם קשורות לשפעת[4]. ומדוע בכל זאת מקפידות רשויות הבריאות להתייחס לכל מקרי המוות כתוצאה מדלקת ריאות ושפעת (וכן לכל מקרי המוות כתוצאה ממחלות של דרכי הנשימה ומחזור הדם) כאילו נגרמו משפעת? משום שלדעתם קיים תת-דיווח לגבי מקרי המוות כתוצאה משפעת, הגורם להמעטת חשיבות הַשַׁפַּעַת כגורם מקרי מוות אלו. אגב, החיבור בין מקרי המוות של שפעת ושל דלקת ריאות הולך אחורה כבר לפחות 100 שנה, כאו למשל את הדו"ח משנת 1918 של אינדיאנה ופילדלפיה לגבי התמותה מ"שפעת ודלקת ריאות".
לעומת פרסומי ה-CDC, יש חוקרים שחושבים שהנתונים שה-CDC מפרסם לגבי מקרי המוות משפעת הם למעשה יחסי ציבור ותו לא. כך למשל פירסם פטר דושי בעיתון BMJ כבר ב-2005 מאמר שכותרתו: "האם מקרי המוות משפעת מייצגים יותר יחסי ציבור (PR) מאשר מדע?"
דושי טוען שנתוני המוות משפעת בארה"ב הם בלגן אחד גדול[5] ולמעשה עוסק ה-CDC בשיווק פחדים, תוך כדי גיוס מומחי רפואה ש"ינבאו השלכות הרות אסון" בזמן עונת הַשַׁפַּעַת. הערכת ה-CDC היא שבכל שנה מתים כ-36,000 אמריקאים ממחלת הַשַׁפַּעַת, וש"דלקת ריאות/שפעת) נמצאות במקום השביעי ברשימת גורמי המוות המובילים בארה"ב (בישראל הם נמצאים במקום השמיני). מספרים אלו, כאמור, חושבו באמצעות מודל ופורסמו לראשונה במאמר ב-JAMA בשנת 2003, בעוד ההערכה הקודמת היתה "20,000 בשנה". העלייה הדרמטית ב-80% מוסברת ע"י אחד מכותבי המאמר בכך שבשנות ה-90 היתה עלייה במספר האנשים מעל גיל 65, וכן יתכן שהנגיפים הנפוצים היו אלימים יותר[6]. עם זאת, בתקופה זו עלה מספר המבוגרים מעל גיל 65 ב-12% בלבד, ואילו על-פי ה-National Center for Health Statistics (NCHS), מספר מקרי המוות כתוצאה מהַשַׁפַּעַת היה דווקא נמוך יותר ב-30% בשנות ה-90 לעומת שנות ה-80[7].
דושי טוען שאפשר שהסיבה ליחסי הציבור של ה-CDC בנוגע למקרי המוות של הַשַׁפַּעַת היא הרצון שלהם למכור כמה שיותר חיסונים, וזאת משום שבחוק שיצא בארה"ב ב-2005 נקבע שיצרני החיסונים יפוצו ע"י הממשל על כל החיסונים שיוצרו אך לא נמכרו באותה עונה[8]. לשם כך על הממשל לקדם ככל יכולתו את שיווק החיסונים.
והממשל האמריקאי (כמו גם הישראלי) עושה זאת, ובגדול.
בכנס לאומי שנערך ב-2004 בנושא חיסוני הַשַׁפַּעַת, הציג גלן נובק מצגת המתארת את הדרך בה יש להשתמש במדיה כדי להעלות את הדרישה לחיסוני הַשַׁפַּעַת. אחד הצעדים (מתוך שבעה) הוא להשתמש ב"מומחים בתחום הרפואה ובריאות הציבור, שיביעו באופן פומבי את דאגתם ויזהירו (וכן ינבאו השלכות הרות-אסון), וכך ידחפו את הציבור לרוץ להתחסן"[9]. צעד נוסף הוא "דיווחים חוזרים... על כך שהַשַׁפַּעַת גורמת למחלה קשה ו/או משפיעה על אנשים רבים, וכך ליצור רושם כאילו הרבה אנשים פגיעים למקרים חמורים של שפעת".
השיטה הנ"ל מוצאת את ביטויה גם בוועדה המייעצת לחיסונים של משרד הבריאות בישראל, אשר מנסים ככל יכולתם להעלות את שיעור חיסוני הַשַׁפַּעַת. הם עושים זאת כמובן משום שהם חושבים שהחיסון יעיל ובטוח לכולם, אך כדי להגיע לשיעורי חיסון גבוהים, גם הם מדברים בלשון "שיווקית". כך למשל בדיוני הוועדה מיום 3.3.2011, דנים חברי הוועדה בדרכים לעזור לקופות החולים להעלות את שיעור החיסון באמצעות ההמלצה לחיסון ל"כולם" ולא רק לקבוצות סיכון; ע"פ פרופ' שליט: "הכללת הנושא כמדד איכות לאומי תביא להשוואת איכות בין הקופות ותיצור תחרות שהיא חזקה יותר ממדד של הקופה בלבד. להמלצה על יעד לאומי של חיסון עשויה להוות דינמיקה המביאה יצירתיות בקופות"[10].
כמה מקרי מוות אכן מיוחסים ישירות למחלת הַשַׁפַּעַת? דושי מצטט את ה-NCHS שלגבי שנת 2001, הַשַׁפַּעַת ודלקת הריאות גרמו למותם של 62,024 איש, 61,777 מהם מתו מדלקת ריאות ו-257 משפעת, וב-18 מקרים בלבד נמצא נגיף הַשַׁפַּעַת. בין 1979 ל-2002, נתוני ה-NCHS מראים ממוצע של 1,348 מקרי מוות כתוצאה משפעת (בין 257 ל-3,006)[11].
לסיכום חלק זה, נראה שהתעמולה לקידום חיסוני הַשַׁפַּעַת היא הגורם העיקרי, אם לא היחיד, למספרים הגדולים המפורסמים של "מקרי המוות כתוצאה ממחלת הַשַׁפַּעַת".
[2] “At best, vaccines may only be effective against influenza A and B, which represent about 10% of all circulating viruses” [that are known to cause influenza-like symptoms]. Ibid.
[3] many influenza-associated deaths occur from secondary complications when influenza viruses are no longer detectable. William T. Thompson et al, “Mortality Associated With Influenza and Respiratory Syncytial Virus in the United States”, JAMA, January 8, 2003, https://jamanetwork.com/journals/jama/fullarticle/195750
[4] Does CDC think that influenza causes most P&I deaths? No, only a small proportion of deaths in either of these two categories are estimated to be influenza-related. CDC estimated that only 8.5% of all pneumonia and influenza deaths and only 2.1% of all respiratory and circulatory deaths were influenza-related. https://web.archive.org/web/20160529074133/https:/www.cdc.gov/flu/about/disease/us_flu-related_deaths.htm
[5] US data on influenza deaths are a mess. The Centers for Disease Control and Prevention (CDC) acknowledges a difference between flu death and flu associated death yet uses the terms interchangeably. Additionally, there are significant statistical incompatibilities between official estimates and national vital statistics data. Compounding these problems is a marketing of fear—a CDC communications strategy in which medical experts “predict dire outcomes” during flu seasons. Doshi P. Are US flu death figures more PR than science?. BMJ. 2005;331(7529):1412. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1309667/
[6] Keiji Fukuda, a flu researcher and a co-author of the paper, has been quoted as offering two possible causes for this 80% increase: “One is that the number of people older than 65 is growing larger...The second possible reason is the type of virus that predominated in the 1990s [was more virulent].” https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1309667/
[8] A contract for additional doses shall provide that the manufacturer will be compensated by the Secretary at an equitable rate negotiated by the Secretary and the manufacturer for any doses that— “(A) were not sold by the manufacturer through routine market mechanisms at the end of the influenza season for that year; and “(B) were requested by the Secretary to be produced by such manufacturer. https://www.congress.gov/bill/109th-congress/senate-bill/375/text
[9] “medical experts and public health authorities publicly...state concern and alarm (and predict dire outcomes)—and urge influenza vaccination”. http://nationalacademies.org/hmd/~/media/Files/Activity Files/PublicHealth/MicrobialThreats/Nowak.pdf
[10] פרופ' א. שליט: אני חלק מהנהלת שירותי בריאות כללית. אני רואה במקרה הנדון דווקא סוג של הזדמנות ולא של תקלה. ההמלצה תגיע למשל לאותה קופה שאומרת "יש קופה אחת גדולה שהיא הכי טובה למשפחה". טבעי שיחברו מסר זה לחיסון של כל המשפחה. זו הזדמנות שיווקית ומעשית. כאשר בשירותי בריאות כללית החליטו שחיסון נגד פנאומוקוקים הינו מדד איכות עלה שיעור כיסוי החיסון מ- 30% ל- 60% בבני 65 שנים ומעלה. המלצת הועדה על חיסון לכל עשויה לאפשר קביעת מדד קופתי או לאומי.
ד"ר ר. בליצר: כללית כבר הכניסה מדד איכות על חיסון נגד שפעת בילדים, ללא הצלחה. פרופ' ר. דגן: המדד שצינת אינו לאומי.
ד"ר ר. בליצר: הגישה שיש לחסן את כלם קימת בכללית כבר היום. לא חיכו להמלצות משרד הבריאות.
פרופ' א. שליט: הכללת הנושא כמדד איכות לאומי תביא להשוואת איכות בין הקופות ותיצור תחרות שהיא חזקה יותר ממדד של הקופה בלבד. להמלצה על יעד לאומי של חיסון עשויה להוות דינמיקה המביאה יצירתיות בקופות.
ד"ר ר. בליצר: פרופ' רשפון אמר שהמלצות קבוצת העבודה הנן more of the same, אך הועדה עוד לא קראה אותן. מציע שהועדה תמליץ רק אחרי שתקרא אותן.
ד"ר א. קירו: חיסון נגד שפעת של בני 2-5 שנים אינו נכלל כמדד איכות באף קופה. https://www.health.gov.il/Services/Committee/IDAC/Documents/CMV03032011.pdf