האם כדאי להתחסן נגד שפעת בכל שנה?

[גרסת טיוטה זמנית. עדכון אחרון 5.1.2020 09:00]


ע"פ "קופת חולים כללית"[1]:

"בניגוד למחלות נגיפיות אחרות, שהחיסון נגדן ניתן פעם אחת בלבד, הרי נגד שפעת יש להתחסן מדי שנה בשנה. הסיבה לכך היא יכולתו המרשימה של הנגיף לשנות את תכונות המעטפת שלו מדי שנה ולחמוק מהנוגדנים שמערכת החיסון שלנו השכילה לייצר נגדו בשנה שלפני כן. לרצף חיסונים הנלקח לאורך השנים יש ערך מוסף, כיוון שהוא יוצר יכולת עמידה טובה יותר נגד נגיפי הַשַׁפַּעַת השונים והמשתנים."


ה-CDC מספק לציבור מידע נוסף: "חיסונים עשויים מאותם חיידקים או נגיפים אשר גורמים למחלות, אשר הוחלשו או הומתו, או רק חלק מהם הוכנס לחיסון, כדי שיהיו בטוחים. מערכת החיסון של הילד מייצרת נוגדנים בדיוק כפי שהיתה מייצרת לאחר חשיפה למחלה האמיתית. זה אומר שהילד יפתח חסינות באותה הדרך, אבל מבלי להיות חולה קודם לכן"[2].


למרות ההמלצה הגורפת של כל גופי הבריאות בעולם המערבי להתחסן בכל שנה נגד מחלת הַשַׁפַּעַת, ידוע לגבי חיסונים אחרים שיש השפעה של חיסון קודם על החיסון הנוכחי, ולכן ניסו כמה חוקרים לבחון את השאלה באמצעות מחקרים. כבר ב-1979 דיווחו הוסקינס וחבריו[3] על התפרצויות שפעת בקרב נערים בביה"ס Christ's Hospital באנגליה. בהתפרצויות בשנים 1972, 1974 ו-1976 (של נגיפים מסוג A) הסתבר שההגנה באמצעות החיסון המומת A היתה מוגבלת לנערים שחוסנו בפעם הראשונה בחייהם בחיסון של אותה עונה. חיסון חוזר באותו הזן לא העלה את דרגת ההגנה, וכך גם לא חיסון בזן מעודכן יותר. החוקרים מסיקים שחיסון בכל שנה לא מביא שום תועלת לטווח זמן ארוך[4].


סמית וחבריו פרסמו ב-1999 מודל ממוחשב שיכול לנבא את היעילות של חיסון הַשַׁפַּעַת בקרב אלו שהתחסנו שנה קודם לכן. על-פי המודל, ככל שהזן הנוכחי של הַשַׁפַּעַת קרוב יותר לזן של השנה הקודמת (או של השנים הקודמות), יעילותו נמוכה יותר. זאת בעיקר בשל התופעה שנקראת "החטא האנטיגני הקדמוני" (Original Antigenic Sin).

באפריל 2010 פירסמו סקואורונסקי וחבריה מחקר שהראה תוצאות "בלתי צפויות" מארבעה מחקרים אפידמיולוגיים בקנדה; קבלת חיסון נגד הַשַׁפַּעַת העונתית בעונת הַשַׁפַּעַת 2008/9 היה אמנם יעיל במניעת שפעת זו, אבל העלה את הסיכוי לחלות בשפעת החזירים A(H1N1) במהלך אביב וקיץ 2009. החוקרים מציינים שאם התוצאות הללו נכונות (ואינן תוצאה של הטייה כלשהיא), יתכן שהסיבה לכך היא שהחיסונים משפיעים על מערכת החיסון בצורה שונה מזו שמשפיעה המחלה הטבעית (וזאת בניגוד להצהרה הנ"ל של ה-CDC). בהתאם להשערה זו, חיסונים חוזרים חוסמים ביעילות את ההגנה האיתנה, המורכבת והמוצלבת (כלומר גם לזנים אחרים) שמספקת חסינות באמצעות מחלה טבעית[5]. זאת משום שהחיסון מיועד ליצור חסינות באמצעות יצור נוגדנים (humoral immunity), ואילו החסינות האיתנה יותר נובעת משילוב של יצירת נוגדנים וחסינות תאית (cell-mediated immunity) שנוצרת לאחר מחלה טבעית. כך למעשה יוצרת המחלה הטבעית חסינות גם לשפעת העונתית וגם לשפעת המגפתית (שפעת החזירים).


מחקר נוסף מ-2011 הראה שהחיסון נגד הַשַׁפַּעַת העונתית, אשר מתוכנן במטרה שהגוף ייצר נוגדנים נגד נגיפי שפעת מסוג A(H3N2), A(H1N1) ו-B, הם אינם מייצרים הגנה חיסונית נגד שאר נגיפי הַשַׁפַּעַת מסוג A, כגון שפעת העופות A(H5N1), וזאת משום שהם מונעים יצירת תאי T מסוג CD8+ אשר נוצרים בעקבות הידבקות טבעית, ויכולים להוות הגנה בפני זנים אחרים של שפעת. בעקבות כך, ילדים שלא נחשפו קודם לכן לנגיפי הַשַׁפַּעַת יהיו רגישים יותר לזנים החדשים של הַשַׁפַּעַת שאינם בתוך החיסון[6]. קולינג וחבריו בדקו אפשרות זו (במחקר RTC מול פלאצבו) אצל ילדים ומצאו (2012) שילדים שקיבלו את החיסון התלת-ערכי נגד הַשַׁפַּעַת העונתית היו בסיכון גבוה פי 4.4 לזיהומים שאינם שפעת ב-9 חודשים שלאחר החיסון[7]. החוקרים אף מצאו שלמרות שהחיסון גרם ליצירת רמה גבוהה של נוגדנים אצל הילדים המחוסנים, לא היה כל הבדל מובהק בסיכון לחלות בשפעת העונתית בין אלו שקיבלו חיסון לבין אלו שלא. בהתחשב בכך שה-FDA מעריך את יעילות החיסון באמצעות מדידת רמת הנוגדנים לאחר החיסון, כדאי אולי שיצרני החיסונים יוכיחו שהחיסון אכן עובד, ולא רק גורם ליצירת נוגדנים.


סקואורונסקי וחבריה בדקו את יעילות החיסונים החוזרים בעונת הַשַׁפַּעַת 2014-2015 בקנדה, וגילו (באמצעות שיטת הבדיקה השלילית TNT) שמבין 1,930 החולים שהראו סימפטומים של שפעת, ב-42% מהם נמצאו נגיפי שפעת (רובם מזן A(H3N2)); יעילות החיסון נגד זן זה היתה בין 17%- ל-52%+ בהתאם לואריאנטים השונים של הזן. אבל בעוד היעילות הכוללת עבור אלו שהתחסנו בשנה זו בלבד היתה 53%+, עבור אלו שהתחסנו גם בשנה הקודמת היעילות היתה שלילית (כלומר הסיכוי לחלות היה גבוה יותר עבור אלו שהתחסנו) – 32%-, ועבור אלו שהתחסנו בשתי העונות הקודמות היעילות היתה שלילית אף יותר – 54%-[8]. מחקר נוסף בקנדה על אותה עונת שפעת מצא יעילות של 43%+ בקרב אלו שהתחסנו בפעם הראשונה, לעומת יעילות של 15%- בקרב אלו שהתחסנו גם בעונה הקודמת (אם-כי התוצאות לא הראו מובהקות סטטיסטית)[9].


במאמר שפורסם ב-2014 הראו מק'לין וחבריו שבבדיקה לאורך 5 שנים עוקבות, יעילות החיסון של העונה הנוכחית (נגד נגיף מזן A(H3N2)) היתה גבוהה יותר באופן מובהק בקר אלו שלא התחסנו קודם לכן (65%+) לעומת אלו שהתחסנו בעונות קודמות (24%+). עבור זן B היעילות היתה 75%+ לעומת 4