אם נקשיב היטב לדבריה של היידי לארסון, עובדת אירגון הבריאות העולמי, ואם גם תומכי החיסונים ובעיקר קובעי המדיניות יקשיבו לה, ייתכן ואנחנו יכולים לעלות על הדרך הנכונה.
אנחנו שומעים כל הזמן את המנטרה:
חיסונים הם בטוחים ויעילים!
והכרחיים!
כך מספרים לנו מוסדות הבריאות. כך מספרים לנו הרופאים והאחיות. כך נכתב בכל העיתונים, בפליירים של קופות החולים ובכל אתר ממסדי.
ראו למשל מקבץ של "חיסונים הם יעילים ובטוחים" מתוך הטלוויזיה האמריקאית [בקרוב מקבץ כזה עם דמויות ישראליות]...
ולמרות זאת, האמון בחיסונים יורד באופן קבוע בשנים האחרונות.
להלן כמה עובדות מעניינות מתוך הרצאתה של ד"ר היידי לארסון בפסגת אירגון הבריאות העולמי בשוויץ בתחילת דצמבר 2019.
לארסון היא פרופ' לאנתרופולוגיה, ומנהלת את "פרוייקט ביטחון בחיסונים" באירגון הבריאות העולמי. [המושג באנגלית הוא Vaccine Confidence, והכוונה למעשה הוא האמון שניתן לחיסונים ע"י הציבור].
אמון הציבור בנוי מהאמון בחיסונים עצמם, בנותני השירותים, ומערכת הפוליטית והממסדית כולה. הפרויקט הנ"ל התחיל בינואר 2008, אז התבקשו מנהלי הפרויקט להעריך בצורה מספרית את אמון הציבור בחיסונים. לארסון מציגה בכנס את התוצאות מנובמבר 2008 ועד מאי 2018, ומצביעה בגרף להלן את הירידה המתמשכת באמון הציבור בבטיחות החיסונים, ירידה מתמשכת מעט תלולה יותר בהשקפה ש"חשוב מאד להתחסן", וירידה תלולה הרבה יותר (מ-75% לפחות מ-60%) באמון בתועלת של החיסונים. במקביל חלה עלייה בהשקפה ש"לא לחסן מעמיד ילדים בסכנה", מקצת מעל 50% לקצת יותר מ-60%.
לאחר שראו שעניין בטיחות החיסונים הנו קרדינלי, פיתחו חברי הפרויקט "אינדקס אמון בבטיחות חיסונים", המוצג בתמונה הבאה. החלקים הכהים יותר הם המקומות בהם קיים חוסר אמון (אינדקס גבוה) והחלקים הבהירים הם מקומות בהם האמון גבוה (אינדקס נמוך). אפשר לשים לב שדרום אמריקה ואפריקה ברובם הם מקומות בהם קיים אמון גבוה בבטיחות החיסונים, ואילו ברוסיה באירופה ובארה"ב קיים חוסר אמון, כאשר בצרפת חוסר האמון הגדול ביותר (41). ישראל לא מופיעה בתוך המדגם.
חוסר האמון בחיסונים באירופה נובע בעיקר מנושא הבטיחות של החיסונים, כלומר "פחד מתופעות הלוואי", וכן מכך שקיים סיכון נמוך להידבק במחלות להן קיימים חיסונים, וגם אם חולים בהם הן לא-כל-כך חמורות.
אולם מעבר להלך הרוח הציבורי לגבי החיסונים בכלל ובטיחות החיסונים בפרט, לארסון מודאגת מהמגמה ההולכת וגדלה של רופאים ועובדי מערכת הבריאות, אשר מטילים ספק גם הם בחיסונים.
לארסון מודאגת מאד מכך ואומרת "כאשר נאבד את אמון הציבור בצוותים הרפואיים – אנחנו בצרות!". אחת הבעיות, ע"פ לארסון, היא שהרופאים והאחיות אינם בטוחים בעצמם בבטיחות החיסונים, ולכן קשה להם לעמוד מול הציבור ולענות לו על שאלותיו בנושא, וחלקם פשוט לא ממליצים על חלק מהחיסונים.
לארסון מציינת את העובדה שברוב בתי הספר לרפואה "אתה תהייה בר-מזל אם תקבל חצי יום בו ילמדו אותך על חיסונים" (מתוך 8 שנות הלימוד), שלא לדבר על הצורך בעדכון שוטף של הצוותים בנושא. והדאגה של לארסון היא שזהו הציבור שעומד בחזית וצריך לתת את התשובות לציבור.
חוסר האמון הזה נוגע בעיקר לחיסון המשולש (חצבת-חזרת-אדמת), לחיסוני השפעת בכלל ולחיסוני השפעת לנשים בהריון בפרט, שם אפשר לראות ע"פ הדיאגרמה שיש מדינות שרוב הרופאים אינם ממליצים לנשים בהריון את חיסון השפעת, למרות ש-WHO הגדיר קבוצה זו כאחת מקבוצות הסיכון.
הירידה באמון הציבור בחיסונים איננה בעיה של המדינות העשירות בלבד. לארסון מראה שגם במדינות בעלות ההכנסה הבינונית והנמוכה (Low and Middle Income Countries), שניים מתוך שלושת הדאגות הגדולות ביותר של הציבור קשורות בבטיחות החיסונים ובתופעות הלוואי.
הסיבות ל"הססנות חיסונים", אשר אירגון הבריאות העולמי הגדיר כ"אחד מעשרת האיומים הגדולים על בריאות האנושות בשנת 2019" קשורות, מסתבר, בעיקר לבטיחות החיסונים.
בהודו קשורה "הססנות החיסונים" ב-24% לתופעות לוואי לאחר קבלת החיסונים.
בברזיל 62% מהסיבות להססנות חיסונים קשורות בבטיחות חיסונים.
במדינות אפריקה, גם-אם הססנות החיסונים היא נמוכה יחסית, כלומר יש אמון גבוה בנחיצותם וביעילותם, עדיין בטיחות החיסונים נמצאת הרבה יותר נמוך מאשר הביטחון בחשיבותם.
לארסון מדגישה שלא מספיק שהציבור חושב שהחיסונים חשובים – הוא צריך גם להאמין שהם בטוחים, וזה לא מה שקורה עכשיו.
לארסון ממשיכה ואומרת שאמון הציבור בחיסונים תלוי גם באמון במערכת כולה, וכאשר מתגלים סקנדלים בנושא החיסונים, הם מתפשטים גם מעבר לנושא הספציפי של חיסון זה או אחר. [יתכן שגם בישראל, בעקבות פרשת החיסון הפגום של הפטיטיס בי, שלא הסתיימה עדיין, אמון הציבור במערכת נפגע]. לארסון מביאה דוגמאות לסקנדלים שקרו בסין ובפיליפינים, אשר פגעו באמון הציבור בחיסונים.
לארסון מביאה כדוגמא את חיסון הדנגי בפיליפינים, אשר נכנס לשימוש בשנת 2016, אבל בעקבות מותם של עשרות ילדים שקיבלו את החיסון, הממשלה עצרה את הפצתו. בעקבות סקנדלים אלו נרשמה ירידה משמעותית באמון הציבור בחיסונים בין 2015 ל-2018, אשר את עיקרה מייחסת לארסון לאמון הציבור בממשל הפיליפיני ולצורה בה טיפל במשבר לאחר שהילדים נפגעו מהחיסון.
אבל המסקנה המעניינת ביותר של לארסון היא האופן שבו יש לטפל בבעיית הססנות החיסונים. לאור מקרה הבוחן של הפיליפינים, לארסון אומרת שאחרי שהרשויות הבינו מה הבעייה (משום שקיבלו נתונים מספריים של הסיבות להססנות החיסונים), הם פעלו כדי להחזיר את אמון הציבור במערכת כולה (ולא רק בהקשר החיסונים), ובכל פעם שראו עלייה באמון הציבור, מצאו בה סיבה להמשיך לשוחח עם הציבור, להסביר לו ולהראות לו שהם דואגים לבריאותו.
"I can not underestimate the importance of empathy, of listening and human conversation. It's the most powerful way to build trust with public."
אינני יכולה שלא להדגיש עד-כמה חשובה האמפתיה, ההקשבה והשיחה האנושית. זוהי הדרך העוצמתית ביותר לבנות את האמון עם הציבור.
וכדי להשיג זאת, אומרת לארסון, צריך קודם כל להפסיק להשתמש במושג "מתנגדי חיסונים", להיפטר מהשפה העויינת, ולהתחיל ליצור דו-שיח הדדי, וזאת כדי שאנשים ירגישו בטוחים כאשר הם שואלים שאלות, גם כאשר השאלות נשמעות מטורפות, מטופשות או נובעות מבורות. איננו יכולים להפסיד עוד אנשים שמאבדים את האמון בנו בשל בטיחות החיסונים. חשוב מאד לקיים דיאלוג ו"לדבר יפה", וזה עשוי להחזיר חלק מהססני החיסונים לתלם.
לארסון מתייחסת גם לשמועות ולמידע שעובר בנוגע למחקרים הקליניים לגבי חיסונים חדשים, וממליצה לספק לציבור את כל המסמכים הדרושים (להיות "שקופים") כדי שלא ירוצו שמועות כאשר נדמה לציבור שהממסד מרמה אותו.
לארסון מתייחסת גם למידע שעובר ברשתות החברתיות, ואשר נחשב ע"פ הרשויות כ"מידע שקרי" או "מידע שגוי", ואומרת שאחת הבעיות בכך היא שהרבה מהמידע הזה איננו מוטעה או שקרי, אלא פשוט שאלת שאלות. ואין שום דבר לא-חוקי בלשאול שאלות.
השאלות שנשאלות לגבי הרכיבים של החיסונים מעלות ספקות, אבל לארסון אומרת שצנזורה לא תעזור כאן, אלא בניית אמון במערכת, וכך א.נשים יהיו מוכנים לקחת על-עצמם את הסיכון הקטן של החיסונים, שאכן קיים, משום שהוא מאמין למערכת שזה הדבר הטוב לעשותו.
לארסון ממשיכה ומספרת על-כך שחלק מהמאבק הציבורי נגד חיסונים קשור לתופעה חדשה של מחלות פסיכוסומטיות שנגרמות מתודעה ציבורית, וכן מספרת על "פייק ניוז" שמופצים לעתים ברשתות החברתיות, למשל באמצעות סרטוני-וידאו מפוברקים, וגורמים לבהלה גדולה גם בקרב הציבור שרק שמע על כך ולמעשה לא ראה את הסרטונים.
וממשיכה לארסון לציין את חשיבותם של הרשתות החברתיות בהפצת מידע, ומדגישה את העובדה שהם מצאו, שקצב הגידול של קבוצות ש"שואלות שאלות על בטיחות החיסונים" הרבה יותר גדול מקצב הגידול של קבוצות שמעודדות שימוש בחיסונים, וכך ציבור גדול של "מתלבטים" נחשפים לקבוצות אלו ומצטרף אליהם (בקצב של פי 5 יחסית לקבוצות המעודדות חיסונים). לארסון אומרת שהבעיה היא שתומכי החיסונים מתנהגים כמו צבא סדיר, בעוד "מתנגדי החיסונים" (היא לא אוהבת להשתמש במושג הזה, אבל כך הגדיר זאת המחקר המקורי שהיא מצטטת) מתנהגים כמו כוחות גרילה, ולכן הם מצליחים יותר.
לארסון מצטטת את ד"ר אנדרו וויקפילד (ומתנצלת על-כך שהיא בכלל מזכירה את שמו כאילו היה וולדמורט, ואומרת שאין לה ברירה – היא צריכה לשמוע את שני הצדדים...) שמגלה אמפתיה לאימהות ולכן סוחף אחריו הרבה תומכים.
לסיכום, לארסון מסכמת את האתגרים שעומדים בפני קובעי המדיניות לשפר את מצב הססנות החיסונים ולהחזיר את אמון הציבור במערכת.
כדאי מאד להתעכב על שקף זה, משום שהוא מביא כמה הנחות יסוד שעד כה נמנעו בממסד הרפואי להודות בהם.
לארסון מציינת שיש צורך בעוד הרבה מחקרי בטיחות שצריך לערוך, משום שמצב הידע כיום איננו מספיק, וכל הזמן עולות שאלות חדשות עליהן צריך לענות גם-כן בצורה מדעית. "בלי מדע טוב אי אפשר לייצר תקשורת טובה" (תקשורת במובן communication). לארסון מדגישה את הצורך במדע חדש ומעודכן, משום שאי אפשר כבר להישען על המדע ה"ישן" כדי ליצור שינוי בתודעה, ולכן צריך להשקיע הרבה יותר במחקרים מדעיים הקשורים לבטיחות החיסונים.
לארסון מציעה להשתמש באיסטרטגיות של שיווק, אבל להיזהר לא לקדם את הנושאים יותר מדי, משום שהם עלולים לחזור כ"בק-פאייר" (backfire).
לארסון מסיימת ואומרת שהיות שהחיסונים קשורים לכל אחד ואחת ברחבי העולם, הם נושקים לנושאים שונים, ביניהם פוליטיים, ולכן צריך כל הזמן לטפל בהם בצורה מערכתית. ובניגוד למה ש-WHO מפרסם – ארגז הכלים לטיפול בנושא הססנות החיסונים עדיין לא קיים, וצריך לבנות אותו כמו שצריך כדי לעמוד באתגרים הניצבים מול קובעי המדיניות.
-------------
ההרצאה של לארסון היתה מאד מחדשת ומעניינת, וכדאי לשים לב לא רק למגמות אלא בעיקר לכך שגם היא מודה, כמו הרבה מרצים בכנס הזה, שיש עוד דרך ארוכה עד שהמדע יוכל לספק את ה"סחורה", ובעיקר בנוגע לבטיחות החיסונים.
וזה בדיוק מה ש"מתנגדי החיסונים" אומרים – תנו לי חיסון הכרחי יעיל ובטוח, וגם אני אשתמש בו.
בעיקר, תנו לי להחליט על גופי ועל גופם של אלו שאני אחראי עליהם, ואל תכריחו אותי להחדיר לגופם תמיסות רעילות שלא הוכחו עד-כה שאינן מסוכנות.
בריאות!!
Comments