האם כפיית חיסונים תחול גם על חיסוני השפעת?

עודכן ב: ינו 11


רני כשר www.vaccines-facts.info

כאשר בוחנים את נתוני החיסון נגד שפעת בעשור האחרון, מבינים היטב את הפאניקה שמנסה לעורר משרד הבריאות דרך ערוצי התקשורת היומית, וכן בהודעות הדוברות שלו ובאתר האינטרנט. בכל העיתונים מספרים לנו על חומרתה של המחלה, ומדגישים את חשיבותם של החיסונים. גם כאשר המספרים של החולים הקשים והנפטרים הוא קטן מאד יחסית למחלות אחרות, דואג השלטון, דרך התקשורת, "לחרחר" את מחלת השפעת ללא הפסק. כך למשל בידיעות אחרונות מיום 27.2.2018:


אבל מסתבר שכל זה לא עוזר. ממוצע שיעור החיסון לשפעת באוכלוסייה הכללית אמנם בעלייה בשמונה השנים האחרונות (16% בעונת 2011/12 יחסית ל-20% בעונת 2018/19) אבל בחמש השנים האחרונות הוא נותר כמעט קבוע – בין 20 ל-21 אחוז. לגבי הכיסוי החיסוני אצל ילדים מתחת לגיל 5 הממוצעים באותו סדר גודל, (מקסימום 26% בעונת 2014/15) אבל בשנתיים האחרונות הכיסוי החיסוני לילדים קטנים הוא 18% בלבד. עם זאת, בקרב אוכלוסייה המבוגרים מעל גיל 65, אשר מוגדרים כ"קבוצת הסיכון העיקרית", הכיסוי החיסוני גדול הרבה יותר, והממוצע בשמונה השנים האחרונות (למעט עונת 2012/13 עבורה לא מצאתי את הנתונים) הוא 62%. נתון זה מעמיד את ישראל במקום ה-9 בקרב מדינות ה-OCD, ובמקום טוב מעל הממוצע העומד על 50.2. עם זאת, גם מספרים אלו נמוכים מהיעד החיסוני שהציב אירגון הבריאות העולמי לאוכלוסייה המבוגרת: 75 אחוז[1]. היעד החיסוני הזה הוא למעשה רף "חיסוניות העדר" עבור מחלת השפעת, ע"פ WHO (להלן).


כאשר משווים את נתוני הכיסוי של חיסון השפעת אצל ילדים ובכלל האוכלוסייה, לשיעור החיסונים של חיסון ה-DTaP או לחיסון החצבת, אפשר לראות שמדובר במספרים מאד-מאד נמוכים. ישראל אמנם נמצאת במקום ה-8, במספר המכובד של 98% (הן לחצבת והן ל-DTaP, נכון לשנת 2017), אבל כפי שאפשר לראות מהדיאגרמה – מרבית המדינות עוברות את רף 90%, כך שלפחות בנושא חיסוני החצבת וה- DTaP יכולים גופי הבריאות להתגאות.




כיסוי חיסוני השפעת בקרב הצוותים הרפואיים

דו"ח התחסנות הצוותים הרפואיים כנגד שפעת לשנים 2014-2018 מראה שהשיעור החיסוני הוא מצב "ביניים". מדובר אמנם במספרים גבוהים יותר מהשיעורים באוכלוסייה הכללית, אבל גם הם נמוכים יחסית, הן לשיעורי ההתחסנות בקרב האוכלוסייה הבוגרת, ובוודאי יחסית לשיעורי ההתחסנות למחלות הילדים. מדובר על ממוצע של כ-40% בשנים 2014-2018. השיעור הכללי של חיסון נגד שפעת בקרב צוותים רפואיים בישראל ירד בשנים האחרונות מ-45% בשנת 2015-16 , ל-36% בשנת 2018-19. שיעור זה נמוך מנתוני חיסון צוותים בארה"ב (78.4%), באנגליה (68.7%), ובקנדה (50%)[2].



שיעור האחיות המתחסנות נמוך משיעור הרופאים המתחסנים, למעט בקופות החולים בשנת 2018 בבתי החולים הכלליים 45% מהרופאים התחסנו בעוד שרק 36% מהאחיות התחסנו. מגמה זו דומה לנתונים המדווחים בארה"ב שם 96.1% מהרופאים מתחסנים לעומת 90.5% מהאחיות מתחסנות[3].


על פי דו"ח זה, "יש מספר גורמים שמשפיעים על נכונות והיענות של איש צוות רפואי להתחסן. גורמים אלו כוללים גורמים הקשורים לחיסון עצמו, כגון התפיסה כי החיסון הוא חשוב למטפל עצמו, למטופל, ולבני משפחתו של המטפל; נגישות החיסון, קבלת החיסון בעבר, או גורמים הקשורים לבן-אדם כגון גיל מבוגר יותר, ותק בעבודה, מצב משפחתי, קשר ישיר עם אוכלוסיות בסיכון ושביעות רצון גבוהה מהעבודה. מאידך, יש מספר גורמים שמשפיעים על חוסר ההיענות להתחסן ולמשל חשש מתופעות הלוואי, חשיבה שמחלת השפעת אינה מחלה רצינית, פחד וספקות לגבי אפקטיביות של החיסון. בקרב עובדי בריאות אשר מקום עבודתם מחייב התחסנות, יש גם התנגדות על בסיס (אי) חופש בחירה".


ההבדלים המשמעותיים בכיסוי החיסוני של השפעת לעומת החצבת למשל, עשויים להצביע על-כך שכאשר החיסון ניתן ללקוחות שבויים שאינם יכולים להתנגד (תינוקות בני שנה בתחנות "טיפת חלב", ותלמידי בית הספר בכיתה א'), הכיסוי החיסוני גבוה מאד.


השר ליצמן בדרך לכפיית חיסונים

על רקע חוסר האמון בחיסון שמבטאים הצוותים הרפואיים (40% התחסנות), עובדה שמשתקפת בצורה משמעותית יותר בקרב האוכלוסייה כולה (20%), מוזרה מאד התבטאותו של שר הבריאות יעקב ליצמן לגבי כפיית חיסונים. בעיתון "גלובס" בתאריך 31.12.2019 נכתב שעל רקע התפשטות מחלת השפעת: "שר הבריאות יעקב ליצמן אמר היום (ג') כי ישקול להעביר חוק לשלילת זכויות למי שיסרב להתחסן. במסיבת עיתונאים במשרד הבריאות בתל -אביב הבהיר השר כי "יש קבוצות באוכלוסייה שמסרבות להתחסן. נודע לי בימים האחרונים על רופאים שממליצים לא לחסן. כרגע מוקדם לדבר על זה כי אין כנסת, אבל בהחלט צריך לעשות משהו. נשקול להעביר חוק".


על-פי שיעור החיסונים הנמוך למחלת השפעת, מדובר ב-80% מהאוכלוסייה שהם "מתנגדי חיסונים" ע"פ ליצמן. והיות ששיעורי ההתחסנות לא עולים כמעט בחמש השנים האחרונות, צריכים מוסדות הבריאות למצוא דרכים חדשות להתקרב על היעד החיסוני (של WHO) שאמור להגן על האוכלוסיות הרגישות ("חסינות העדר"). כדאי לשים לב שבמקרה של מחלת החצבת שיעור ההתחסנות בישראל גבוה יותר מסף חסינות העדר, העומד על-פי עמדת הממסד הרפואי על 90-95% עבור חצבת (ורק 80-85% עבור פוליו) [4], אבל המציאות מראה שלמרות זאת החצבת לא "מוגרה" (eliminated) בישראל כפי ש-WHO הכריז שקרה באמריקה (צפון ודרום) בשנת 2000[5]. וחשוב לזכור שההכרזה על מיגור החצבת קודמת להכרזה זו בכמה עשרות שנים, כאשר האמינו שהחצבת תמוגר בארה"ב כבר ב-1967[6].


ואיך יצליח ליצמן להעלות את שיעור חיסוני השפעת מ-20% ל-75%?

ברור שהרופאים והאחיות לא יעזרו לו בכך, שהרי גם שם שיעורי החיסון מאד רחוקים מהסף הנדרש. גם יוזמה שיצאה ב-2014 לחייב את הרופאים להתחסן או לחייבם לשאת תג המציין את מצב התחסנותו התקבלה בהתנגדות מוחלטת של הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל. בנייר עמדה שפרסמו היו"ר ד"ר ליאוניד אידלמן ויו"ר הלשכה לאתיקה ד"ר תמי קרני בחודש אוקטובר 2014, מצויין ש"החלת חובת חיסון על צוותים רפואיים ופרסום קבלת החיסון בפני ציבור המטופלים אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות האתיקה הרפואית המבקשים לבסס את זכות האדם על גופו והזכות לסודיות רפואית". כן נכתב בנייר העמדה ש"אנו חוזרים ומדגישים כי הדרך הנכונה לעידוד הציבור בכלל וציבור הרופאים בפרט לקבלת חיסונים, היא באמצעות טיפוח ההבנה, ההכרה והחינוך לבריאות ולרפואה מונעת דרך פעולות הסברה והדרכה ולא באמצעים המהווים הלכה למעשה כפיה".


רמת האמון בחיסונים בעולם

אבל הבעיה של ליצמן היא בעיה גלובלית. דו"ח גאלופ בשם Wellcome Global Monitor שפורסם ב-2018 התייחס למעמד החיסונים בעולם בכלל (ולא רק לשפעת) ולרמת האמון להם הם זוכים. הדו"ח ציין ששמונה מתוך עשרה אנשים מסכימים או מסכימים במידה מסויימת שהחיסונים הם בטוחים, בעוד 7% אינם מסכימים בכלל או במידה מסוימת לאמירה זו. במדינות בעלות הכנסה גבוהה יש פחות אמון בבטיחות החיסונים. במזרח אירופה האמון עומד על 40% בלבד, במערב אירופה רק 59%, בצפון אמריקה כ-72% ובצפון אירופה כ-73%. לעומת זאת באזורים המאופיינים באוכלוסייה עם הכנסה נמוכה, ההסכמה של התושבים בבטיחות התרכיבים גבוהה: 95% בדרום אסיה ו-92% במזרח אפריקה. בצרפת, אחד מכל שלושה אנשים חושבים שהחיסונים אינם בטוחים.

במצב זה, לא רק בישראל צריכים המוסדות למצוא את הדרכים להעלות את הכיסוי החיסוני בכלל ואת רמתו הנמוכה בשפעת בפרט. אמנם יש כבר מדינות שהחלו בכפיית חיסונים, אולם במקרים רבים הציבור מתעורר ומתנגד דווקא לאור כפייה זו, ולכן חוששים המוסדות לקדם כפיית חיסונים.


לקראת כפיית חיסונים במערכת החינוך?

ב-23.10.2018 דנה הוועדה המייעצת למחלות זיהומיות ולחיסונים בנושא "החקיקה לשם העלאת שיעור קבלת חיסוני השגרה של גיל הילדות". אמנם לא מדובר כאן על חיסוני השפעת לכל האוכלוסייה, אבל אפשר ללמוד מעמדות חברי הוועדה על רוח הדברים.

"4 מ-17 חברי הועדה סברו שהמצב הנוכחי מצדיק להוסיף חקיקה לפעולות הנ"ל. 9 מהם הצביעו בעד חקיקה הכוללת סנקציה כלכלית או חקיקה שתאסור על ילד לא מחוסן להשתתף בלימודים בעת התפרצות. 5 חברים הצביעו בעד חקיקה שתכלול גם התניית כניסה למערכת החינוך בקבלת החיסונים. חברה אחת תמכה בחקיקה שתסדיר את חובת המדינה להבטיח את מתן החיסונים כדי שכל ילד יוכל לממש את זכותו לקבלם. 3 חברים התנגדו לחקיקה". הוועדה דנה בנושא זה גם בעבר, הן ב-2008 והן ב-2013, אז הוחלט שלא לחייב בחוק התניית כניסה למערכת החינוך בהצגת תיעוד על קבלת חיסונים.


הסיבות להחלטה זו ב-2008 היו: " א. אין כיום בידי משרד הבריאות נתונים תקפים ומעודכנים על שיעור כיסוי החיסונים בשנים האחרונות. איננו יודעים האם ירד שיעור כיסוי החיסון, אם ירד מה היקף הירידה ומה הסיבות לאי קבלת חיסונים. ב. גם אם ימצא שקיים צורך להעלות את שיעור כיסוי החיסון בילדים, הרי יש למצות דרכים אחרות פחות מגבילות לפני שפונים לחקיקה. ג. צפוי שחקיקת חוק בנושא זה לא תהיה יעילה ולא תעלה את שיעור כיסוי החיסון בשל קשיי אכיפתו וריבוי פטורים מחיסון שיקבלו הורי הילדים המתנגדים לחיסונים. הועדה המליצה לשפר את מעמד החיסונים בשיטות של תועמלנות רפואית.


הנימוקים להמלצה לא לחייב בחוק קבלת חיסוני שגרה כתנאי לכנסיה למערכת החינוך ב-2013 היו: א. הקשיים המעשיים בישום החוק. ב. העדר מידע על יעילותו או התועלת הצפויה ממנו. ג. ההתקדמות המשמעותית בהפעלת מערכת רשומת החיסונים הלאומית שתאפשר תוך 2-1 שנים משלוח תזכורות להורים שלא חיסנו את ילדיהם בגילאים שונים ובנוסח המתאים לכל גיל, כולל בגיל הכניסה לגן ממלכתי"[7].


התנית כניסה למערכת החינוך בהצגת אישור על קבלת חיסונים מקובלת כבר במספר מדינות ביניהן ארה"ב, ספרד, גרמניה, יוון וחלק מאוסטרליה. הנימוק להחלטות אלו בדרך כלל הוא "חסינות העדר", שמטרתה להגן על האוכלוסיות החלשות מפני מחלות נגדם קיימים חיסונים.


האם "חסינות העדר" יכולה להוות עילה לכפיית חיסונים?

הדרישה להתחסן בכל חיסוני השגרה שממליץ משרד הבריאות, לכאורה כדי להבטיח את "חסינות העדר" היא דרישה מוטלת בספק מכמה סיבות.


1. קודם-כל, חסינות העדר היא מודל מתמטי שלא הוכח מעולם במציאות. לגבי החצבת גדל הערך המיוחס ל"חסינות העדר" מ-66% כאשר הכניסו את החיסון, עד 95% כיום (ויש אפילו שמדברים על 100%). אלו כמובן מספרים דמיוניים ולא מציאותיים, בהתחשב בכך שרק לאחרונה פרסם משרד הבריאות ש"רק 66% מהפעוטות בני השנה מחוסנים נגד חצבת ומחלות נוספות, בעוד היעד הוא 75%"[8]. רק 66% מהתינוקות חסינות העדר רלבנטית אך ורק עבור חיסונים שמונעים הידבקות במחלה, ולא כאלו שמגנים על התחלואה במחלה. כלומר (כדברי התנ"ך של החיסונים – פלוטקין 2013), "אם חיסון מגן רק כנגד תחלואה במחלה, ולא מגן מהידבקות [בגורם המחלה], לא תהיה לו כל השפעה על הפצת המחלה בקהילה, והוא לא יספק הגנה עקיפה (כלומר, לחיסון אדם ספציפי לא תהיה השפעה על הגנתם של אחרים שבאים עמו במגע). חיסון כזה עשוי להפחית את התחלואה, אך לא להביא להכחדת המחלה"[9]. מבין החיסונים הניתנים כשגרה בישראל עד גיל 18, כמחציתם בלבד עונים לדרישה הנ"ל: HPV, פוליו מוחלש (סבין), פנאומוקוק, אינפלואנזה-בי, אבעבועות-רוח, אדמת, חזרת וחצבת. שאר החיסונים, קרי: טטנוס, פוליו מומת (סאלק), שעלת, דיפתריה, שפעת, הפטיטיס-איי והפטיטיס-בי, וכן חיסון הרוטה-וירוס – אינם רלבנטיים כלל לחסינות העדר. לכן, גם אם מבקשים מכל הנוכחים הקבועים בבית הספר להתחסן משום שאתם מאמינים שיש לכך השפעה על חסינות העדר, צריך להגביל זאת לחיסונים HPV, פוליו מוחלש (סבין), פנאומוקוק, אינפלואנזה-בי, אבעבועות-רוח, אדמת, חזרת וחצבת. ולגבי חיידקי הדיפתריה, השעלת והפוליו, וכן השפעת – כדאי לזכור שגם ילדים מחוסנים עלולים להידבק בחיידקים ולהפיץ אותם הלאה[10].


2. גם אילו כל המבקרים בבית הספר היו מקבלים שתי מנות חיסון או יותר, על-פי המלצת משרד הבריאות, עדיין רבים מהם, ברמה של עד עשרות אחוזים בהתאם למחלות השונות, אינם חסינים למחלות נגדם התחסנו. בחצבת למשל, יעילות החיסון הרשמית אחרי מנה אחת היא 93%, ואחרי מנה שנייה היא 97%[11]. בחזרת יעילות החיסון 78% לאחר מנה אחת ו-88% בלבד לאחר שתי מנות[12]. אבל צריך לקחת בחשבון שחלק מהצוות החינוכי המבוגר יותר לא חוסן כלל או חוסן במנה אחת בלבד, וכן בכך שגם אלו שחוסנו והחיסון נקלט אצלם הרי שהוא פג עם השנים. לדוגמא בקוריאה נמצא שבעקבות התפוגגות חיסון החצבת, ל-71.5% בלבד מהאוכלוסייה (ילדים, צעירים ובוגרים) נמצאה כמות נוגדנים מעל הסף הנדרש. בחזרת המצב גרוע הרבה יותר משום שיעילות החיסון נמוכה מלכתחילה, וקצב איבוד החסינות גבוה מזה שבחצבת. כך למשל ע"פ מחקר שנערך בצרפת ופורסם במרץ 2016, אשר מצא שהחל מקבלת המנה השנייה של החיסון, הסיכוי לחלות בחזרת עולה ב-10% בכל שנה, כלומר החיסון דועך ככל שחולף הזמן. החוקרים ממליצים לכן לחסן שוב את הילדים במנה שלישית לאחר 10 שנים מקבלת המנה השנייה[13].

כלומר, אפילו אם שיעור המתחסנים בבית הספר היה 100%, עדיין היה סיכוי לפגוש את החיידקים לחלק מהמחלות נגדם מתחסנים, הן ממחוסנים והן מלא-מחוסנים. אלא שמאלו שמחוסנים הסכנה גדולה אף יותר, משום שבחלק מהמקרים האדם נדבק במחלה, אך בשל היותו מחוסן הוא אינו מראה את הסימפטומים שלה, ולכן הוא ממשיך להסתובב בציבור ולהדביק את סביבתו, בעוד שאדם שאיננו מחוסן נדבק במחלה, הוא מיד מראה את סימני המחלה ודואג להתרחק מסביבתו עד שיפסיק להיות מדבק.


3. הדרישה לחסן את כל הילדים בבית הספר מתעלמת מכך שאף חיסון מבין חיסוני השגרה לא נחקר לגבי בטיחותו במחקרים קליניים נאותים, כלומר כאלו שכוללים השוואה בין כאלו שקיבלו את החיסון לבין כאלו שקיבלו תמיסת פלסבו אינרטית לחלוטין, במדגם גדול מספיק ולתקופת זמן ארוכה דיה. לכן אין לאף אחד מהחיסונים פרופיל בטיחותי ידוע. עם-זאת, עשרות-אלפי הורים בישראל, ומיליוני הורים בעולם דיווחו על פגיעות של ילדיהם מחיסונים, וגם אם משרד הבריאות מתכחש לכך, לא עשו גופי הבריאות בעולם דבר כדי להפריך האשמה זו. המכון הרפואי האמריקאי (IOM) (אשר נקרא כיום National Academy of Medicine (NAM)) מצא אמנם (בדו"ח שפורסם ב-2011) שקיימים מחקרים אפידמיולוגיים המוכיחים לכאורה שאין קשר סיבתי בין חיסונים שונים לבין תופעות לוואי שונות, אולם לגבי 85% מנזקי החיסונים שדווחו עד אותו זמן, "לא ניתן לאשש או להפריך קשר סיבתי"[14], כלומר לא התבצעו מחקרים נאותים היכולים לתת תשובות מוסמכות האם החיסונים אכן גורמים או שאינם גורמים לנזקים אלו. מצד שני מוכיחים מחקרים רבים שאכן יש קשר סיבתי, ובתי משפט בעולם פיצו כבר אלפי הורים במיליארדי דולר על נזקי חיסון אשר הוכח הקשר הסיבתי הישיר שלהם לחיסונים. לכן, הדרישה מהורים להעמיד את ילדיהם בסכנה המוחשית והאמיתית במתן חיסונים שפרופיל הבטיחות שלהם אינו ידוע וחשוד כבעייתי היא דרישה שאין לה הצדקה מוסרית.


4. החשש של ההורים לגבי ילדיהם האישיים איננו סוגיה אישית כלל ועיקר. כבר עשרות שנים ידוע שגם אם נזקי החיסונים אינם נפוצים, הרי שהם אכן קורים, בעיקר אצל תינוקות וילדים אשר רגישים במיוחד. גם המכון הרפואי האמריקאי (IOM), התריע שוב ושוב בדוחותיו שיש פרטים באוכלוסייה הרגישים יותר מאחרים לפגיעות מחיסונים. ה-IOM גם הדגיש שהמחקר לגבי רגישות-יתר זו חייב להיעשות ברמת הפרט, תוך בחינת הגנום האישי של הילד, התנהגויות, מיקרו-ביום, מחלות הקיימות בו-זמנית עם מתן החיסונים, וחשיפה נוכחית או קודמת לגורמים סביבתיים. בדו"ח של 1994, על-בסיס דאגות שעלו בדו"ח של 1991, הצהירה הוועדה של המכון שהיא מצאה מידע דל ביותר לגבי השאלה מדוע יש ילדים שמגיבים באופן חמור לחיסונים, בעוד רובם לא[15]. אולם 17 שנה לאחר מכן, בדו"ח של 2011 הודתה הוועדה שמחקרים אלו עדיין לא נערכו[16]. שנתיים לאחר מכן התבקש שוב ה-IOM לערוך סקירה כוללת על כל שגרת החיסונים האמריקאית. גם בדו"ח זה נכתב שאין מחקרים מספקים, ואפילו הטרמינולוגיה עדיין לא נקבעה, לגבי מציאת הדרך לזיהוי אותם ילדים שייפגעו מהחיסונים לפני שמחסנים אותם[17].


5. האם אפשר לדעת מי יהיה הילד הבא שייפגע? הילד שלי? הילד שלכם? הילדה מעבר לפינה?? הדרישה/בקשה מהורים לחסן את ילדיהם מתעלמת לחלוטין מהשאיפה של חלק מההורים שילדיהם יחלו במחלות הילדות באופן טבעי, וירכשו בכך חסינות לכל החיים (בניגוד לחיסונים שמקנים הגנה חלקית הקצובה בזמן, לעתים שנים ספורות ולכל היותר עשרים או שלושים שנה)[18]. הורים אלו אינם פוחדים ממחלות משום שלהשקפתם מערכת החיסון של הילדים שלהם חזקה ומתפקדת, משום שלא נפגעה כתוצאה מתמיסות שהוזרקו להם בילדותם. יש מחקרים שהראו שכאשר ילדים חולים במחלות ילדות, הדבר מפחית את סיכוייהם לחלות בסרטן בגיל מבוגר יותר, ויש אפילו דיווחים על היעלמות של גידולים סרטניים בעקבות מחלה בחצבת[19]. ואם נוסיף על כך את העובדה שאין עליה ויכוח שהמחלה הטבעית מביאה לחסינות לכל החיים, בניגוד לחיסונים שהחיסונית בעקבותיהם חלקית וזמנית, הרי שיש להורים רבים את כל הסיבות להעדיף מחלה טבעית מחיסון מלאכותי, בטח ובטח עבור מחלות הילדות שהיו נפוצות לפני עידן החיסונים ואף אחד לא התרגש מהם כמו היום. הדרישה מהורים אלו לפגוע במערכת החיסון של ילדיהם כדי להקנות הגנה מדומיינת למוחלשי מערכת החיסון נראית על פניה כדרישה מוגזמת ולא מציאותית.


6. כדאי גם לראות את הדברים בצורה רחבה יותר. לא מעט מחקרים הראו שילדים מחוסנים בריאים פחות מילדים שאינם מחוסנים. אמנם עדיין לא נערך בעולם מחקר גדול שיבחן את הסוגיה, אבל יש כבר כמה סמנים שכך הוא הדבר. כך למשל נמצא במחקר ניסיוני[20] שנערך בקרב משפחות חינוך ביתי בארבע מדינות בארה"ב (פלורידה, לואיזיאנה, מיסיסיפי ואורגון) ופורסם ב-2017, שם ערכו החוקרים השוואה בין ילדים בגילאי 6 עד 12 מחוסנים או שאינם מחוסנים. גודל המדגם היה אמנם קטן (666 ילדים, מהם 261 אינם מחוסנים), אך הממצאים חד-משמעיים: אצל הילדים המחוסנים היו פי ארבעה (!) יותר אוטיסטים מאשר אצל הילדים שאינם מחוסנים, פי שמונה עברו ניתוח כפתורים, פי ארבעה חלו בדלקת האוזן התיכונה. אמנם המחקר הוא מחקר רטרוספקטיבי, המבוסס על דיווח ההורים והוא כולל מדגם קטן יחסית (666 נחקרים), אבל התוצאה בהחלט יכולה להדליק נורות אדומות שמחייבות מחקר מעמיק ורציני יותר. האם נעשה כבר מחקר מעמיק ורציני? עדיין לא! מחקרים שנערכו לגבי שכיחות האוטיזם בקרב משפחות שמחסנות פחות או בכלל לא, הראו אף הם על מגמה דומה. כך נמצא למשל במרפאתו של ד"ר אייזנשטיין בשיקגו; במרפאה זו טופלו במשך השנים בין 30 ל-35 אלף מטופלים מהמטרופולין של שיקגו, וד"ר איזנשטיין ציין שהוא לא זוכר ולו מקרה אחד של אוטיזם בתקופה זו. במרפאה מטפלים במשפחות שבוחרות ללדת בבית (15,000), ממעטים בתרופות וכמובן גם ממעטים בחיסונים[21]. מרפאה דומה עם אלפי מטופלים נמצאת בפורטלנד אורגון, אותה מנהל ד"ר פול תומס. ד"ר תומס מאפשר להורים במרפאה שלו לא לחסן כלל, ואילו להורים שחוששים לא לחסן אך חוששים גם מהנזקים מהחיסונים, הוא פיתח את "תוכנית החיסונים הידידותית", לפיה מחסנים בפחות חיסונים, מפצלים ומרווחים אותם, ולא ממשיכים לחסן אם מתגלה רגישות לחיסונים. כשהוא השווה את שיעור האוטיזם בין הקבוצות השונות, הוא גילה בקרב אלו שבחרו לחסן לפי ההמלצות ה-CDC שיעור אוטיזם של 60:1 שהוא שיעור דומה לשיעור הכללי במדינה, בקרב אלו שחיסנו לפי התוכנית שלו – 440:1, ואצל אלו שלא חוסנו כלל –715:1[22]. אבל כדי להיות בטוחים במאה אחוז שכך הוא הדבר, הממסד הבריאותי בארץ או בעולם צריך לעשות מחקר שמבוסס על נתונים קיימים (מחקר רטרוספקטיבי), ולבדוק מי בריא יותר באופן כללי – המחוסנים או הבלתי-מחוסנים. התשובה הצפויה והברורה גורמת לממסד להימנע ממחקר זה, משום שהוא חושש מהתוצאה. הנתונים קיימים בהרבה ארצות בעולם; הרישום כיום ממוחשב, ואפשר בקלות להריץ נתונים המבוססים על מצבם החיסוני של ילדים לעומת בדיקות ואישפוזים ותרופות שהם לוקחים, ולקבל סוף-סוף את התשובה לשאלה – אם אחסן את הילד שלי הוא יהיה בריא יותר? האם הסיכוי שלו לחלות במחלות כרוניות גבוה יותר או נמוך יותר? האם יתאשפז יותר? האם יזדקק לתרופות יותר או פחות? ועד שלא יערכו מחקרים אלו, ע"י גופים בלתי-תלויים שאינם קשורים לממסד הבריאותי ולחברות התרופות (עדיף שימומנו במימון המונים) – אפשר לעת עתה לסמוך על המחקרים שנערכו עד-כה, ואשר כולם מראים על תוצאה דומה – הבלתי-מחוסנים בריאים יותר!


7. הדרישה/בקשה לגלות בפומבי את המצב החיסוני של הילדים (בכך שחושפים את העובדה שהם אינם מחוסנים) מנוגדת לחלוטין לחוק זכויות החולה ולעקרון החיסיון הרפואי. יש סכנה שיתנכלו להם (ולהוריהם) בשל היותם בלתי-מחוסנים, ובנוסף, חשיפת המידע הנ"ל עלול להיות קשור גם במידע רפואי על הוריהם (הדבר יכול לקרות כאשר ילדים אינם יכולים להתחסן בשל מחלות או מצבים רפואיים שקיימים אצל משפחתם המורחבת).


-----------------------


חזרנו אם כך לנקודת ההתחלה.

כיסוי חיסוני השפעת הינו נמוך מאד, הן באוכלוסייה הכללית והן בקרב ילדים עד גיל 5. גם בקרב המבוגרים, הנחשבים לקבוצת סיכון, הכיסוי רחוק מהיעד שעשוי להתאים ל"חסינות העדר" שהוא 75% כפי שקבע WHO. אבל כמובן שחסינות העדר רלבנטית רק כאשר כל אלו שנפגשים עם הא.נשים מוחלשי-מערכת-החיסון מקבלים את החיסון ומפתחים חסינות. אין הוכחה שחסינות העדר יכולה להתקיים בקרב מחוסנים (לעומת אלו שחולים במחלה באופן טבעי ומייצרים לעצמם חסינות לכל החיים), ולכן צריך להוריד משולחן הדיונים את חסינות העדר כאמתלה לכפיית חיסונים כלשהיא.

אבל איך בכל זאת יכול הממסד הרפואי להעלות את שיעורי החיסון?

בכך שיבצע מחקרי בטיחות ויעילות בצורה נאותה, לא במימון חברות התרופות המייצרות את החיסונים, על הגילאים הרלבנטיים לכל חיסון, על השילובים השונים של החיסונים, וימצא את הדרך לזהות את האוכלוסייה הרגישה לחיסונים עוד לפני שהיא נפגעת בפעם הראשונה. בנוסף יש לבטל את הקשר בין משווקי החיסונים (משרד הבריאות) לבין אלו שבודקים ומאשרים את יעילות ובטיחות החיסונים (משרד הבריאות) בדיוק כפי שהפרידו בין המחלקה לחקירות שוטרים מהמשטרה והעבירו אותה למשרד המשפטים.

ברגע שהגופים הממסדיים יעבדו בשקיפות וללא ניגודי אינטרסים, והחיסונים יוכחו כהכרחיים, יעילים ובטוחים, לא צריך יהיה באמצעי חקיקה כדי לאכוף את קבלתם, וכל אחד ואחת ישמחו להתחסן בכל חיסון הכרחי בטוח ויעיל שיהיה קיים.

[1] In 2003 the decision-making body of WHO, the World Health Assembly, urged EU/EEA Member States to increase influenza vaccination coverage of all people at high risk and to attain a coverage of ≥75% among older people and persons with chronic illnesses by 2010. This motion was reaffirmed by a European Parliament declaration in 2005, calling on Member States to increase influenza vaccination in accordance with the WHO’s 2010 goal, and extended in a 2009 European Council recommendation to reach 75% vaccination coverage in older age groups by 2015. European Centre for Disease Prevention and Control. Influenza vaccination coverage rates in the EU/EEA. 2018. https://www.ecdc.europa.eu/en/seasonal-influenza/prevention-and-control/vaccines/vaccination-coverage


[2] https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/Quality_National_Prog_Vaccine-healthcare-workers-Israel-2014-2018.pdf


[3] Ibid.


[4] To achieve herd immunity for measles at least 90-95% of the population need to be vaccinated. Sadarangani M. Herd Immunity: How does it work? Oxford Vaccine Group 2016 26.

April. https://www.ovg.ox.ac.uk/news/herd-immunity-how-does-it-work


[5] Global Control and Regional Elimination of Measles, 2000–2011. Robert T. Perry, Marta Gacic-Dobo, Alya Dabbagh, Peter M. Strebel, Jean-Marie Okwo-Bele, James L. Goodson MMWR Morb Mortal Wkly Rep. 2013 Jan 18; 62(2): 27–31. Published online 2013 Jan 18. Correction in: MMWR Morb Mortal Wkly Rep. 2013 Feb 8; 62(5): 89. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4604839/


[6] The availability of potent and effective measles vaccines, which have been tested extensively over the past 4 years, provides the basis for the eradication of measles in any community that will raise its immune thresholds to readily attainable levels. Effective use of these vaccines during the coming winter and spring should insure the eradication of measles from the United States in 1967. Sencer, Dull, and Langmuir, “Epidemiological Basis,” 256.


[7] https://www.health.gov.il/Services/Committee/IDAC/Documents/CSV_23102018.pdf


[8] https://www.israelhayom.co.il/article/676365?fbclid=IwAR09SLRx4T196N4FrjI1NdJOYVEJ3eon4ZxCMaOabA5kQs1lyVCo1uaAczw


[9] If a vaccine were to protect only against disease, and not at all against infection, then it would have no influence on infection transmission in the community and there would be no indirect protection (vaccination of one person would have no influence on any others in the community). It would be possible to reduce disease with such a vaccine but not to eradicate the infection. Plotkin (2013), p. 1402.


[10] הפצת דיפטריה: https://jamanetwork.com/journals/jamapediatrics/article-abstract/504408

הפצת שעלת: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24277828

הפצת פוליו: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17429085 (החיסון הבעייתי הוא זה שניתן דרך הפה ומכיל נגיפים מוחלשים (ולא מומתים כמו בחיסון ה-IPV), ובישראל ניתן רק כאשר יש חשש להתפרצות מגיפה).

הפצת שפעת: https://www.pnas.org/content/115/5/1081.full


[11] Two doses of MMR vaccine are about 97% effective at preventing measles; one dose is about 93% effective. https://www.cdc.gov/measles/vaccination.html


[12] https://www.health.gov.il/Subjects/vaccines/Pages/mumps.aspx


[13] The odds of mumps increased for twice-vaccinated individuals by 10% for every year that had passed since the second dose (aOR 1.10; 95% confidence interval (CI): 1.02–1.19; p = 0.02). Mumps immunity waned with increasing time since vaccination. Our findings contributed to the French High Council of Public Health’s decision to recommend a third MMR dose during outbreaks for individuals whose second dose dates > 10 years. https://www.eurosurveillance.org/content/10.2807/1560-7917.ES.2016.21.10.30156#html_fulltext


[14]" However, for the majority of cases (135 vaccine-adverse event pairs), the evidence was inadequate to accept or reject a causal relationship." http://nationalacademies.org/HMD/Reports/2011/adverse-effects-of-vaccines-evidence-and-causality.aspx


[15] https://www.nap.edu/read/2138/chapter/12#307


[16] Both epidemiologic and mechanistic research suggest that most individuals who experience an adverse reaction to vaccines have a preexisting susceptibility. These predispositions can exist for a number of

reasons—genetic variants (in human or microbiome DNA), environmental exposures, behaviors, intervening illness, or developmental stage, to name just a few—all of which can interact… Some of these adverse reactions are specific to the particular vaccine, while others may not be. Some of these predispositions may be detectable prior to the administration of vaccine… much work remains to be done to elucidate and to develop strategies to document the immunologic mechanisms that lead to adverse effects in individual patients. https://www.nap.edu/read/13164/chapter/5#82


[17] [The IOM] found that evidence assessing outcomes in sub populations of children who may be potentially susceptible to adverse reactions to vaccines (such as children with a family history of autoimmune disease or allergies or children born prematurely) was limited and is characterized by uncertainty about the definition of populations of interest and definitions of exposures and outcomes.

https://www.nap.edu/read/13563/chapter/9#130


[18] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC130661/


[19] https://he.scibook.org/content/vaccines/measles


[20] https://www.oatext.com/Pilot-comparative-study-on-the-health-of-vaccinated-and-unvaccinated-6-to-12-year-old-U-S-children.php


[21] "Make an Informed Vaccine Decision for the Health of Your Child: A Parent's Guide to Childhood Shots", By Mayer Eisenstein. https://www.amazon.com/gp/product/B00HTK7PMA/ref=dbs_a_def_rwt_bibl_vppi_i1


[22] https://www.jeffereyjaxen.com/blog/new-vax-vs-unvax-data-autism-rates-show-unvaccinated-at-1-in-715-partially-vaccinated-1-in-440?fbclid=IwAR1kU-pTAq8tcoMHomuftNfbVI6BOSIJ1odZHMwv-l7JVXco2wq17iOJwsI

291 צפיות
ליצירת קשר

רני כשר, קיבוץ כפר גלעדי

טל' 050-5751581

vaccinesfacts.info@gmail.com

  • Black Facebook Icon
  • Black Twitter Icon
  • Black Instagram Icon
  • Black YouTube Icon

© 2023 by Personal Life Coach. Proudly created with Wix.com