לא כל "מתנגדי החיסונים" הם פנאטים סוציופטים ומכחישי-מדע!

כיום, כאשר זוג רוצה למסד את הזוגיות שלו ולהקים משפחה, מותר לו לבחור הכל! אם להתחתן או לא, כמה ילדים לעשות (אם בכלל), האם לבצע את כל בדיקות ההריון או רק חלק, האם ללדת בבית או בחדר-לידה טבעי, ואפילו, רחמנא ליצלן, האם למול את הבן או לא. אבל בתחום אחד בלבד אין שום לגיטימציה לבחירה – חיסונים. כי חיסונים, יאמרו לכם הרופאים ואנשי המדע (ואפילו השכנים וההורים בגן של ילדיכם) הוא נושא כל-כך מסובך שרק אימונולוגים מומחים שיושבים במגדל השן של משרד הבריאות יודעים להסביר, ולכן כל חיסון שהוחלט עליו בעשרות השנים האחרונות חייב להינתן במועד שנקבע, וזה כולל עד גיל שנתיים בלבד (נכון לכתיבת שורות אלו) 23 מנות של 7 חיסונים שונים, ב-8 זריקות נפרדות עד גיל שנתיים!

האם זה נכון שחיסונים אינם עומדים לבחירה? האם "הסכמה מדעת" רלבנטית לכל פרוצדורה רפואית (כולל ניתוח לב פתוח) אבל לא לעשרות זריקות שילדיכם מקבל מגיל אפס? והאם בכך שאתם שואלים שאלות ומבררים, ומחליטים אולי לוותר על חיסון זה או לדחות חיסון אחר, אתם הופכים ל"מתנגדי-חיסונים" המסכנים את ילדיכם או את הילדים בגן שלהם, והופכים לאויבי החברה?

חשוב לזכור שמדובר בפרוצדורה רפואית, ובדיוק כמו כל טיפול רפואי, קל או מסובך, חובה להגיע אליו מוכנים, אחרת יש חשש שהחלטות לא רלבנטיות ישפיעו על החלטת הצוות הרפואי. זה קורה עם תרופות, ניתוחים וטיפולים אחרים, וזה קורה בוודאי גם עם חיסונים. תכנית "המקור" הביאה לנו לא מזמן את סיפור התמודדותו של האלוף במיל' גיורא איילנד במחלת הסרטן (ובמערכת הרפואית). וכך ניסח זאת איילנד: "אל תלך לרופא בלי שלמדת את הנושא הכי טוב שאתה יכול ללמוד. אל תלך לרופא בתור תם שאומר 'אני לא יודע כלום, אתה הרופא, תספר לי'. תבוא בתור אחד שיודע"!

השאלות שא.נשים צריכים להתייחס אליהן, לפני שהם מחליטים מה עמדתם בנושא, נוגעות במספר תחומים: (1) האם כל החיסונים הכרחיים ויעילים, (2) האם כל החיסונים בטוחים ואיך מנטרים את תופעות הלוואי שלהם, (3) האם א.נשים שאינם מחוסנים מסכנים את סביבתם, (4) מהו תפקידן של חברות התרופות והשפעתן על מדיניות החיסונים, (5) איך פועלים הגופים הרגולטורים (FDA ו-CDC בארה"ב ומקבילותיהם בישראל), (6) האם הרופאים והאחיות עושים את עבודתם כראוי ו-(7) מה מקומו של הציבור בסוגייה, ומדוע גבר לאחרונה הלחץ החברתי על אלו שנמנעים לחסן או מחסנים לא בדיוק ע"פ מדיניות משרד הבריאות.

מי אחראי על בטיחותם של החיסונים?

חיסונים, כמו תרופות, מיוצרים ע"י חברות התרופות, והם מוצר לכל דבר ועניין. עם זאת, יש הבדל משמעותי בינם לבין כל מוצר אחר – לחברות המייצרות את החיסונים אין (בארה"ב) אחריות ישירה על המוצר שהם מייצרים. עד 1986 הוגשו תביעות נזיקין רבות נגד חברות התרופות, בעקבות נזקים שנגרמו מחיסונים. אחרות מחברות התרופות נאלצו להפסיק את המחקרים והפיתוח של חיסונים, וכן את ייצורם של חיסונים שכבר קיבלו אישור[1]. במקום לתת לכוחות השוק לכפות על החברות לייצר חיסונים בטוחים יותר, העניק הקונגרס לחברות "חיסון" כנגד תביעות מנפגעי חיסונים המומלצים ע"י ה-CDC, וזאת באמצעות "החוק הלאומי לילדים נפגעי חיסונים (National Childhood Vaccine Injury Act) שנקרא גם חוק 1986 (The 1986 Act)[2]. החוק שחרר את היצרנים מתביעות בבתי משפט פדרלים כתוצאה מנזקים שנובעים מפגיעות-חיסונים או ממוות כתוצאה מחיסונים. החוק אף מספק הגנה מחברות התרופות גם כאשר ברור כשמש שהחיסון יכול היה להיות מיוצר בצורה בטוחה יותר. כך למעשה אין לחברות התרופות שום תמריץ לייצר חיסונים בטוחים, והאחריות על-כך הוטלה בפירוש, במסגרת חוק 1986, על הממשל האמריקאי, באמצעות המחלקה לבריאות ושירותי אנוש ( United States Department of Health & Human Services (HHS))[3]. אחריות המחלקה כוללת עריכת מחקרים, פיתוח שיטות לייצור בטוח של שחיסונים, בדיקות-בטיחות וניטור תופעות לוואי, וכן פיקוח על כל ההליכים ההכרחיים להפחתת תופעות הלוואי של החיסונים. מאז העברות חוק 1986, מס' החיסונים המומלץ ע"י ה-CDC בארה"ב עלה מ-11 זריקות של 4 חיסונים ב-1983, ל-

 

 

הועברה האחריות לפיצוי נפגעי חיסונים לממשל הפדרלי, אשר מפעיל ודוחף את מדיניות החיסונים (דרך המרכז לבקרת מחלות ומניעתם CDC) והן מפקח על החיסונים (בטיחותם ויעילותם) באמצעות הסוכנות למזון ותרופות FDA). הממשל גם מפעיל את תכנית הפיצוי לנפגעי חיסונים, אשר

חשיבותם ויעילותן של החיסונים

קשה להתייחס בצורה אחידה לגבי יעילותם של כל החיסונים ביחד, אבל כדאי לדעת כמה עובדות. במהלך המאה העשרים חלה ירידה מתמשכת בתחלואה ובתמותה של כל המחלות הזיהומיות, עוד לפני שהוכנסו חיסונים למחלות בודדות מביניהם. אין שום אפשרות להוכיח כיום כמה א.נשים היו נפטרים ממחלות זיהומיות או מסיבוכים שלהם ללא החיסונים, משום שהן הכנסת האנטיביוטיקה, והן השיפור באיכות החיים כולל איכות המזון והמים וכן הסניטציה באזורים צפופים, תרמו ללא ספק את החלק הארי להפחתה בתמותה ממחלות זיהומיות. אין גם ספק שהחל משנות החמישים-שישים, אז הוכנסו החיסונים, חלה עלייה רצופה במחלות כרוניות ואוטו-אימוניות, וגם לגביהם יש חשש שלא רק התזונה והזיהומים הם הגורמים היחידים לעליה בשכיחותם. אמנם אנו שומעים שוב ושוב שהירידה בתמותה מחצבת או משעלת או מדיפטריה היא כתוצאה מהחיסונים, אולם אין לכך שום הוכחות מחקריות. במקרים אחדים כמו במקרה של מחלת הפוליו, ההפחתה במחלה היא תוצאה של הגדרת המחלה בצורה אחרת (באמצעות הגדרה מעבדתית של החיידק) ולמעשה החלפתה במחלה שסימניה הקליניים דומים ו"פעם נקראה פוליו". גם במחלות אחרות יש החלפה

 

 

האם באמת החיסונים בטוחים?

ראשית, אף חיסון שניתן בארץ לא נבדק בטיחותית במחקר קליני בו אפשר לגלות באמת את בטיחותו של החיסון. קודם כל, כדי לגלות באמת את בטיחות החיסון, חשוב שהנחקרים יהיו באותו גיל בו יהיו המחוסנים המיועדים. רוב המחקרים לא נעשים על תינוקות, בעוד כל תינוק וילד עד גיל שנתיים אמורים לקבל על-פי המלצות משרד הבריאות 23 מנות של 7 חיסונים שונים, ב-8 זריקות נפרדות. שנית, השיטה שבה בודקים את בטיחות החיסון (כל החיסונים!) אינה מאפשרת לגלות באמת את תופעות הלוואי, משום שהיא נעשית ע"י השוואתו לחומר פעיל אחר (חיסון קודם לאותה מחלה, חיסון אחר לחלוטין, תמיסת החיסון הנבדק ללא האנטיגן או חומר בלתי-ידוע תחת פטנט) ולא מול תמיסת סליין ניטרלית. כך ההבדלים בין שתי הקבוצות הנבדקות קטנים ולכאורה החיסון עצמו בטוח. מדוע הן עושות זאת ומדוע הגופים הרגולטורים מאשרים את החיסון למרות בדיקת הבטיחות הלקויה? לא ברור.

קחו לדוגמא את חיסון ה"גרדסיל" שהיה אחד משני מנועי הצמיחה של החברה בשנת 2018. החיסון פותח נגד וירוס הפפילומה, ואמור למנוע סרטן צוואר הרחם אצל נשים ועוד סוגי סרטן בסביבה הקרובה (גם אצל גברים).למה אמור? משום שעדיין לא הוכח שהוא באמת מונע את הסרטן המופיע בגילים מבוגרים, כי עדיין לא עברו מספיק שנים כדי להוכיח זאת (בתחביר של משרד הבריאות: "החיסון נגד נגיף הפפילומה עשוי למנוע חלק ניכר מסוגים שונים של סרטן"). אבל מה שיותר מטריד הוא אישור החיסון ע"י ה-FDA, כשבמהלך המחקר לבטיחותו קיבלו כ-75% מהנערות תופעות לוואי קלות עד חמורות, ללא קשר אם קיבלו את תמיסת החיסונים ללא האנטיגן או את תמיסת החיסונים כולל האנטיגן (אותו אנטיגן שעדיין לא הוכח בוודאות שהוא מונע את סרטן צוואר הרחם).

מי שהמליץ למשרד הבריאות להכניס את החיסון לשגרה היא הוועדה לייעוץ על חיסונים ומחלות מידבקות, שם גם חבר פרופ' רון דגן, חוקר חיסונים ישראלי בעל מוניטין בינלאומי, אשר מודע בוודאי לתופעות הלוואי הנ"ל (אם אפשר לקרוא ל"פירכוסים", "התעלפויות", או "פטירות" כתופעת לוואי), ובישיבתה (הטלפונית) שעסקה בחיסון הוא טרח "להרגיע" את המשתתפים ובעיקר לדון בדברים ה"חשובים" באמת: "יש‏ כאן ‏מתן ‏זריקות‏ לבנות‏ בגיל‏ העשרה‏ שחלק ‏נותנים ‏ב-3 מנות. צפויות‏ תופעות ‏לוואי ‏רבות.‏ בשבוע‏ אחרי‏ קבלת‏ החיסונים‏ צפוי‏ שיקרו ‏בלי‏ קשר‏ לחיסון‏ הרבה ‏אירועים‏ רציניים: התעלפויות,‏ פטירות ופירכוסים. צריך ‏להביא ‏זאת ‏בחשבון.‏ גם ‏אם ‏זה ‏לא ‏רציונלי, ‏הרי ‏אם ‏הדבר ‏יקרה‏ בכיתה ‏זה ‏עלול ‏לפגוע במעמד החיסונים‏. ‏הדבר ‏קורה ‏בכל ‏העולם‏ כל ‏הזמן". הישיבה הנ"ל נערכה בינואר 2013. האם מכן מישהו חקר את תופעות הלוואי הללו והגיע למסקנה שהן אכן אינן קשורות לחיסון? האם נערות נוהגות לפרכס להתעלף ולמות באופן שגרתי גם ללא קשר לחיסון? האם "מעמד החיסונים" חשוב יותר ממוות של נערות לאחר קבלת החיסון? אגב, ד"ר א. אניס, החברה אף-היא בוועדה, רמזה על דרך נוספת להתעלם בכוונה מתופעות לוואי של חיסונים באמרה באותה ישיבה: "יש‏ תופעות‏ לוואי‏ סיסטמיות‏ שאם‏ נותנים‏ את‏ החיסונים ‏יחד‏ לא ‏נוכל ‏לזהות". האם יש כאן כוונה ברורה להתעלם מהאמת? כנראה שכן.

פרופ' דגן אגב קשור היטב לחברות התרופות, מהן הוא מקבל בכל שנה עשרות מיליוני שקל למחקרים על חיסונים שהוא מבצע במעבדתו בבי"ח סורוקה בב"ש, והוא גם בעל מניות בחברת התרופות נסווקס המפתחת חיסונים. שאלות מעניינות לגבי תוקף הייעוץ שהוא מספק בוועדה, וכן לגבי ניגוד האינטרסים (לכאורה) שיש לו אפשר לקרוא בכתבה שאינה ישראלית דווקא.

 

 

 

 

קודם כל, כדאי לשאול את שליחי משרד הבריאות מדוע הם פועלים ללא לאות לשמור על "מעמד החיסונים" – כל החיסונים, רק במועד שנקבע, ורק בהרכב שנקבע, וזאת לכל התינוקות והילדים. מדוע הם בוחרים להסתיר מידע על חלק מתופעות הלוואי מהציבור, לרדוף בחורמה רופאים המעזים להביע דעות שונות או שואלים שאלות "קשות". מדוע זה ברור לכל שחלק מההחלטות לגבי מדיניות החיסונים קשורות לשיקולים כלכליים ולא לשיקולים רפואיים, למשל אילו חיסונים ייכנסו לשגרה, האם מועדי מתן החיסונים סבירים (הפטיטיס B לתינוק בן יומו?), ההחלטה לקבץ כמה חיסונים יחדיו ועוד.

 

שנית, התגייסות התקשורת בשנים האחרונות ליצירת הפניקה מהחצבת השנה, וכן התגייסותה לרדיפת נמנעי החיסונים, מדאיגה אף יותר. זו אותה התקשורת שאמורה לעשות תחקירים ולמצוא כשלים במערכת (ועד לפני מספר שנים אכן עשתה זאת), והנה הפכה התקשורת, בנושא החיסונים בלבד, לשופרם של משרד הבריאות ויצרני החיסונים, והיא איננה מוכנה להשמיע כלל את קולות נפגעי החיסון ונמנעי החיסונים. החלטה מפורשת לכך התקבלה בכנס אילת לעיתונות 2018, שם הוסכם ש"אין צד שני לסוגיית החיסונים", אין כלל "נפגעי חיסונים", והצד שמבטא משרד הבריאות ורופאיו, ביחד עם חברות התרופות, הוא הצד היחיד שקיים. תקשורת מגויסת שאיננה חוקרת היא סימן לקלקול קשה ועמוק בחברה בה אנו חיים, ואם לא יהיו כאלו שיתעשתו וירימו את ראשם וישאלו שאלות קשות – אנחנו באמת במצב קשה.

 

שלישית, יוזמת ה"מחוסגן" מפחידה ומדאיגה אותי גם-כן. היוזמה נתמכת הן ע"י ממסד הבריאות ורוב הציבור, וכמובן ע"י התקשורת, אולם היא נוטפת כולה ריחות עזים של פאשיזם, הדומה לגמרי לזה שפשה בחברה הגרמנית לפני מלחמת העולם השנייה. תיוג ילדים בריאים (אך לא מחוסנים) כאילו הם אויב הציבור, תיוג הוריהם כ"רוצחים", הטלת סנקציות על הילדים הלא-מחוסנים ועוד מעט גם הטלת קנסות והגבלות מתוקף החוק שהתקבל כבר בקריאה ראשונה, הינה עלילת דם קלאסית, ולא רחוק היום וילדים בריאים אלו יסומנו בטלאי צהוב כדי שאפשר יהיה לזהותם ולהיזהר מהם. כל זאת בתואנת שווא כאילו הם עלולים להדביק א.נשים אחרים, בעוד המציאות היא אחרת לחלוטין. בשל היעילות הלא-מלאה של החיסונים, גם א.נשים מחוסנים עלולים להדביק, הן בשל-כך שהחיסון לא "תפס" בגופם, והן בשל התוקף שלו בגופם (במקרים אחדים מדובר על שנים ספורות בלבד, ובמקרים אחרים על עשר או עשרים שנה בלבד. כך למשל התפרסם באוקטובר האחרון מחקר בארה"ב שמצא שבמשך 5 שנים נמצאו בקליפורניה 232 מקרים מאומתים של חצבת בהם אומתו סטטוס החיסון; 80% לא חוסנו, 9% קיבלו מנה אחת של החיסון נגד חצבת, ו-11% קיבלו 2 מנות של החיסון נגד חצבת. כלומר 20% מההדבקות היו של מחוסנים חלקית או מלא. אבל התוצאה של נתון זה קשה אף יותר; הבעיה העיקרית היא שאלו שחוסנו אך לא באמת מחוסנים מפתחים סימפטומים קלים או אינם מראים סימפטומים חיצוניים כלל, ולכן אי אפשר להיזהר מהם למרות שהם מדביקים את סביבתם (אם-כי בפחות אינטנסיביות). כך, האשמת הלא-מחוסנים הבריאים כאילו הם המסוכנים גורמת לכך שמי שבאמת מסוכן ממשיך לסכן את הציבור. בנוסף מסתובבים בציבור תיירים שבאים ממדינות שם מדיניות חיסונים שונה מזו שבישראל או ישראלים שמביאים זנים אחרים של נגיפים, שעלולים לגרום להתפרצות. כך למשל קרה באוגוסט 2017 כאשר 1,392 חיילים נדבקו מחצבת בצה"ל, לאחר שחייל מחוסן (ב-3 מנות!) הביא את זן הוירוס 3B מביקור באוקראינה. כמעט כל הנדבקים היו מחוסנים או נשאו נוגדנים לחצבת. כל אלו מהווים כיום, וכנראה גם בעתיד, את המסה המשמעותית שעלולה להדביק אחרים, וכלל לא אלו שלא חוסנו והם בריאים לחלוטין.

אני מודאג מאד מהרוח הציבורית המתקבלת כיום לגבי הצורך בכפייה על א.נשים להחדיר לגופם חומרים שהם אינם מעוניינים בהם. חוקי נירנברג שנוסחו אחרי מלחמת העולם השנייה, בעקבות הניסויים הרפואים המזוויעים שערכו הנאצים בקורבנותיהם, אמורים לחול כיום על כולנו – אסור לכפות בשום צורה תרופות או חיסונים על א.נשים שאינם מסכימים לכך. כך גם רוחו של חוק ההסכמה מדעת בפקודת הבריאות. אילו המדינה היתה מבטיחה לנפגעי החיסונים טיפול ופיצוי הולם, היה אפשר אולי לחיות עם זה. אולם המדינה, אשר היא ולא חברות התרופות אחראית גם על קידום החיסונים וגם על פיצוי הנפגעים, מתכחשת לחלוטין לנפגעים אלו, טוענת (בגיבוי הרופאים כמובן) שהחיסונים אינם גורמים לתופעות לוואי קשות, ולמרות שבקרן לפיצוי נפגעי חיסונים יש עשרות מיליוני ₪, פוצו עד כה בודדים בלבד ובסכומים שאינם עולים בסה"כ על חצי מיליון ₪.

גם השקפת העולם של הממסד הרפואי איננה דומה כלל להשקפת העולם שלי בנושא. אני לא מאמין שבריאותי תלויה בחומרים כימיים וביולוגיים שצריך להחדיר לגוף בצורה של תרופות או חיסונים. אני מאמין בבנייה מושכלת וטבעית של מערכת החיסון של התינוק החל מהתפתחותו בבטן אמו (למשל, בהקפדה של האם על תזונתה בעת הריונה), דרך תזונה בריאה כל ימי חייו ועד מותו בשיבה טובה. הנקה ממושכת, הימנעות ממזונות אלרגניים בתחילת החיים, תזונה בריאה ומגוונת, הימנעות מגורמים חיצוניים מזהמים שאינם מוסיפים ועוד – כל אלו שומרים על האדם בפני מחלות ומביאים לו איכות חיים ואריכות חיים. גידלתי כך 6 ילדים, ללא תרופות וללא חיסונים (מלבד החיסונים הבודדים לילדיי הראשונים), וכך גם ניהלתי את אורח החיים המשפחתי מאז ועד היום. מחלות הילדות כמו חצבת ואדמת וחזרת ואבעבועות רוח אינן נחשבות במשפחתי כמחלות מסוכנות, והילדים שחלו בהן עברו אותן בקלות יחסית. זאת ועוד – מחקרים מראים שמחלות אלו חשובות לבניית מערכת חיסון בריאה המונעת מחלות אחרות מאוחר יותר, והחיסונים מעבירים את הסיכון מהמחלה לגילאים מבוגרים יותר אז המחלה כבר לא מועילה ואף מסוכנת.

אבל גם מי שאינו מנהל אורח חיים בריא כמוני, כדאי שישקול כל חיסון בפני עצמו אם הוא הכרחי ויעיל, ובעיקר אם הוא בטיחותי.

למרות שלכאורה מספרים לנו שהסיכון ממחלות הילדות הללו פחת בשל החיסונים, אין לכך אחיזה במציאות, וכדאי לדעת שהתמותה מרוב המחלות הזיהומיות היתה כבר ב-90% ירידה מתחילת המאה הקודמת עוד לפני הכנסת החיסונים נגדם, ויש להניח שגם ללא החיסונים היינו מגיעים קרוב למה שקיים כיום. אמנם התחלואה ירדה בעקבות החיסונים, אולם רוב מחלות הילדות לא נחשבו אז כמחלות מסוכנות, וחלק מהירידה נובעת משינוי ההגדרות (מהגדרות קליניות להגדרות מעבדתיות) כך שלפחות בנוגע לפוליו, ואולי אף לחצבת, הירידה היא מלאכותית. עם זאת, מגיפת המחלות הכרוניות שהתפתחה בעשורים האחרונים, במקביל להכנסת החיסונים, מרמזת לפחות עבורי, שמשהו כאן מוטעה מיסודו, ועל מדע הרפואה לבדוק היטב את הפרדיגמה על-פיה הוא פעל עד-כה במלחמתו במחלות ובמדיניות מניעתן. מחלות הסרטן והלב, הסכרת והמחלות האוטו-אימוניות הם הסכנה הממשית כיום לבריאות הציבור, ויש חשש גדול שהחיסונים מהווים לפחות חלק מהגורמים למחלות אלו.

 

 

קיים מיתוס בציבור כאילו נמנעי החיסונים הם בורים הדוחים את הקונצנזוס המדעי, ואילו הרופאים המעודדים את החיסונים וכן האחיות בטיפת חלב יודעים הכל. אבל האמת היא שרוב הרופאים והאחיות אינם מבינים כלל בחיסונים מעבר ללימודיהם בפקולטה לרפואה. הם אינם יודעים מה החומרים שנמצאים בחיסון, אינם יודעים מה כל חומר עושה ואיז נזק הוא עלול לגרום, וכמובן אינם מודעים לתופעות הלוואי הנפוצות של החיסונים מעבר לתגובה המקומית לזריקה. מה שחמור יותר – משרד הבריאות לא עורך שום מעקב מסודר אחר תופעות לוואי אלו, כך שנראה כאילו הן לא קיימות. כך יוצא שאפילו אלו שאנחנו אמורים לסמוך עליהם לחלוטין ולקבל את עצתם, שבויים לחלוטין בקונספט הנשלט ע"י משרד הבריאות. רוב הציבור אכן סומך על הרופאים והאימונולוגים, אבל למעשה זו אמונה ריקה מתוכן, משום שאין באמת על מי לסמוך (לפחות לא על רובם). לא בגלל שהם טיפשים או רשעים, אלא משום שמדע החיסונים איננו חלק מהכשרתם היום יומית. לעומת זאת, הורים רבים שנפגעו מהחיסונים, ועכשיו הם "נמנעי חיסונים", למדו לעומק (כמוני לפחות) את הנושא, ומבינים הרבה יותר מרוב הרופאים. אז מי כאן בעצם הבור? האדם שסומך בעיניים עצומות על המערכת אשר נציגיה אינם יכולים לענות לו על שאלותיו הקשות, או ההורים שנאלצים ללמוד לעומק כדי שיוכלו להגן על השקפתם מול ה"קונצנזוס" המדעי-רפואי?

 

אני מבקש מכל מי שקורה קטע זה להבין שרוב נמנעי החיסונים לא בחרו מראש את מקומם. הם הושלכו אליו בשל הפגיעה שלהם או של ילדיהם, ונאלצו להפוך ל"מומחי חיסונים" או לכל הפחות ל"חששני חיסונים". לכן, הטענות המופרכות כאילו הם "פוגעים בתינוקות שאינם מחוסנים או בחלשי-מערכת-חיסון" הן טענות מופרכות ומקוממות. איזה הורה יסכים לחסן את ילדיו לאחר שנוכח במו-עיניו שהחיסונים אינם בטוחים לכולם? איזה הורה יסכים לסכן את ילדיו (להשקפתו וניסיונו) כדי "להגן" לכאורה על א.נשים אחרים שהוא איננו מכיר? יש כאן ציפייה לא מציאותית של "ערבות הדדית" מזוייפת, שהופכת למלחמת אחים מיותרת ומסוכנת. ובאותו הקשר, התופעה המוזרה שרופאים נוטים פחות לחסן את ילדיהם ואת עצמם (בשפעת למשל) יותר ממרמזת שיש בעיה כלשהיא בפרדיגמה הנוכחית. אתם לא חייבים להסכים להשקפתי או להמיר את השקפתכם. תנו לנו להחזיק בדעה שלנו בדיוק כפי שאינני מתערב לא.נשים בהחלטתם לתת לילדיהם אקמול בכל פעם שהחום שלו עולה, או לקחת אותם למיון בשל בעיות מינוריות, ובכך מסכנים אותם שלא לצורך.

 

בבקשה, החליטו בעצמכם מה אתם עושים בקשר לחיסונים לגבי גופכם וגופם של ילדיכם. אבל אל תבטלו דעות של א.נשים אחרים, ובטח ובטח אל תאשימו א.נשים שחושבים אחרת מכם כאילו הם סוציומטים או סוציופטים. נסו להבין גם את הצד של החששנים שחוו על בשרם את הסיכון (גם אם הוא לכאורה נדיר) של החיסונים. זכרו שכפי שאין תרופה שכולם יכולים לקחת, כך גם בחיסונים – יש כאלו שעלולים להיפגע, בין אם מחיסונים מסויימים, בין אם מהשילוב שלהם, ובין אם בגיל או במצב בו הם נמצאים ברגע החיסון. כך זה בתרופות, וכך בוודאי זה עם חיסונים הניתנים לא.נשים בריאים. והבעיה העיקרית היא שאם לא בודקים מראש לא יודעים מי ייפגע מיידית ומי לא, וכמובן אין אפשרות לנבא את הפגיעה העתידית במערכת החיסונית ובהופעתן של מחלות כרוניות שונות.

אז אם אתם מחליטים לחסן או להתחסן, אתם הראשונים שצריכים לדרוש שקיפות, תחקירים עיתונאים, מעקב אחר תופעות לוואי, מחקרי-בטיחות ויעילות נאותים – כל מה שיבטיח שהחיסון שתיקחו לא יסכן אתכם או את ילדיכם ותהיה הצדקה מלאה להחדיר אותו לגופכם או גופם של ילדיכם.

 

זיכרו. אנחנו לא האויב שלכם!

אנחנו ואתם באותה הסירה, אלא שאנחנו נפגענו ברותחין, ועכשיו אנחנו פשוט נזהרים בפושרין.

 

בריאות לכל!

‏רני כשר‏ (‏‎Rani Kasher‎‏)

 

[1] https://www.nap.edu/read/2138/chapter/2#2

[2] https://www.law.cornell.edu/uscode/text/42/chapter-6A/subchapter-XIX

[3] https://www.law.cornell.edu/uscode/text/42/300aa%E2%80%932